פגשתי דתי באוטובוס שקרא תלמוד בבלי ושאלתי אותו למה הוא קורא פרשנות של אנשים ולא את המקור עצמו (התנ"ך). הוא ענה לי שמה שכתוב בגמרא זה ניתן מסיני.
הם באמת מאמינים בזה?
עמית גורן
הדתיים חייבים להאמין שמערכת החוקים ההלכתיים הכתובים בתלמוד היא "אלוהית", אחרת מדוע יקיימו אותה ולא את חוקי התורה? אתמהה!!
כדי להבין את אמונתם אמליץ לקרוא את הפרק הראשון בספרי "הדת קמה על יוצריה".
כל בר-דעת המכיר את התלמוד יודע שהפרשנות "החז"לית" אינה אלא מניפולציה אנושית לדבר הזייתם (אלוהים המגולם במקרא).
הדברים ידועים ומפורסמים לרוצה להכיר בזאת, כפי שכתבנו "בפרשת שופטים".
פרשנות המקרא אמורה להיות כהבנת הנקרא של כל טקסט. ואם הטקסט נכתב לפני אלפי שנים יש להכיר את תרבות המקום והזמן בו נכתב כדי להגיע להבנה הקרובה לדעת המחבר.
חז"ל לא נהגו בשיטה זו אלא ההפך מתוך תרבותם והבנתם את הדרישות הדתיות בזמנם אנסו את הכתוב לצורכיהם.
אתן לך דוגמה שתלמד על הכלל.
בתורה נכתב: "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים, כג; 18).
הרוצה להתקרב להבנת משפט זה צריך להכיר את הנוהג בתקופת כתיבת המקרא הקשור לנושא זה, ובנוסף אם יש ראיות ממקומות אחרים מהטקסט להביאם לחיזוק.
על פי הממצאים הארכיאולוגים שבידינו בתקופת הרפורמות של המלך יאשיהו (המאה ה- 7 – 8 לפנה"ס) נהגו דתות האזור לייחד כוהני דת – והם נקראו "קדש וקדשה" גברים ובעיקר נשים שימשו ככוהני דת ותפקידם כלל עריכת טקסי מין פולחניים. בפולחן האשרה של הדת הכנענית, אלת הפריון, היו הקדשים והקדשות (כוהני הדת) נוטלים חלק בטקסים דתיים. (אנציקלופדיה העברית ערך קדש).
חיזוק מפסוקים אחרים לקיום "קדשה וקדש" ששימשו ככוהני דת בבתי המקדש שלהם:
"לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ"(הושע, ד; 14).
" וַיִּתֹּץ [יאשיהו המלך] אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית ה' אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה" (מלכים ב, כג; 7).
כלומר, כוונת הפסוק: "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" מתפרשת היטב: לא יהיו כוהני דת – גבר או אישה, קדש או קדשה – העורכים טקסי פולחן מיניים.
וכיצד מפרשים חז"ל פסוק זה? קדשה היא זונה (סנהדרין פב ע"א).
וכך פירש רש"י: רש"י לא תהיה קדשה – מופקרת, מקודשת ומזומנת לזנות:
ולא יהיה קדש – מזומן למשכב זכר" (דברים, כג; 18).
כמה משונה פירוש זה של רש"י (שמקורו בתלמוד, סנהדרין נד ע"ב) הרי משכב זכר כבר נאסר בתורה ועונשו מוות (עיין בפירוש הרמב"ן שהעיר זאת).
ומתרגם התורה לארמית, אונקלוס תרגם: " לא תהיה אישה מבנות ישראל לעבד וגבר ישראלי לא יקח שפחה" (דברים, כג; 18). ובדרך אגב נעיר, חז"ל (מגילה ג ע"א) יחסו את תרגום אונקלוס, שתורגם לאחר חורבן בית שני, לעזרא ונחמיה, אלא שנשכח ואונקלוס החזירו ובלשונם: "שכחום וחזרו ויסדום". כמה משעשעים אנשי האמונה שבקלות דעת מיחסים כתבים למשהו קדום כדי שיתקבל בעיני הבריות הפתיים.
ואם קדשה היא זונה לדעת חז"ל אם כך מהי זונה האמורה בתורה? "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ (ויקרא, כא; 7).
"מפי השמועה [הלכה למשה מסיני] למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל, או שנבעלה לחלל אע"פ שהיא מותרת להנשא לו, לפיכך הנרבעת לבהמה אע"פ שהיא בסקילה לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי לא נבעלה לאדם, והבא על הנדה אע"פ שהיא בכרת לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי אינה אסורה להנשא לו" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יח, הלכה א).
הרי לך שפרשנותם את המקרא אינה תלויית המקרא אלא גחמתם שלהם , וכדי שדבריהם יתקבלו כאילו הם "דברי אלוהים חיים" מיחסים את הפרשנות להלכה למשה מסיני.
דוגמה נוספת לפרשנות טלאי על גבי טלאי של חז"ל, ללא ניסיון להבין את הטקסט מתוך תרבות הזמן והמקום של מחבר התורה, ראה בתשובה: "מקרא ותלמוד כשתי יצירות שונות זו מזו".
בברכה
דעת – אמת