16 שנים • Anon
האם עם ישראל דיבר בשפה העברית לפני קבלת התורה או שהם דיברו שפה אחרת? כי אם הם דיברו עברית לפני קבלת התורה אז יוצא מכך שהשפה העברית היא לא שפה קדושה.

נ.ב רציתי להגיד שהאתר שינה את אורח חיי לטובה ורציתי להודות לירון על עבודתו המדהימה כן ירבו אנשים כמוך,

אבי

1 Answers
16 שנים • jsadmin צוות
שלום אבי,

שמחה גדולה לשמוע שעמלנו נושא פרי בתקווה שירבו ויתעצמו מאוד.

אין קריטריון אובייקטיבי לפיו ניתן להגדיר שפה מסוימת כקדושה. "קדושה" היא מעניינו של המאמין, כלומר ההוזה, וכי מה "קדוש" בשפה? מה "קדוש" באבנים? … לכן הנחתך שרק לאחר "מתן תורה" יש להגדיר את שפת העברית "קדושה" אינה מן העניין. כדי להמחיש זאת אביא את דעת חז"ל שסברו דווקא שהעולם כולו נברא בלשון העברית (אותה הם כינו "לשון הקודש"), ושהדורות הראשונים של בני האדם דיברו ביניהם עברית, לפני שאלוהים בילבל את לשונם במעשה מגדל בבל: "מה היה אותו הלשון שהיו מדברים בו? לשון הקודש היה, שבו נברא העולם" (מדרש תנחומא, פרשת נח, סימן כח). כל מאמין ו"קדושתו".

למעשה, ברור שהשפה העברית לא הייתה השפה הראשונה בה דיברו בני האדם, ואף אין היא השפה העתיקה ביותר במשפחת השפות השמיות – ראה את מאמרו של פרופ' עוזי אורנן, "העברית איננה מקור כל השפות".

מתי הופיעה השפה שניתן לזהותה כעברית? כדי לענות לשאלה הזאת, אנו צריכים לדעת מהן התכונות המגדירות את ייחודה של השפה העברית. חלקן הוזכרו במאמרו של פרופ' אורנן הנזכר לעיל (מעתקי עיצורים), אבל יש גם תכונות נוספות. הבעיה העיקרית הטמונה בניסיונות לתארך את מועד הופעתן של התכונות האלה נובעת מכך, שהממצא הכתוב המצוי בידינו, שמקורו מהאזור בו סביר להניח שהתושבים דיברו עברית או שפה כלשהי הקרובה אליה (ארץ-ישראל וסביבתה הקרובה), הנו ממצא חלקי מאוד, וקשה להסיק ממנו מסקנות כרונולוגיות ברורות.

ניקח, למשל, את תווית היידוע ה (הא הידיעה) -. זהו אחד מסימני ההיכר של העברית, אבל למעשה היא מופיעה בכל ענף השפות הכנעניות, באלף הראשון לפנה"ס: בעברית, בפיניקית, במואבית, בעמונית ובאדומית. לעומת זאת, במילים הכנעניות המופיעות במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס אין תווית יידוע כלל (אומנם, מדובר במילים בודדות המפוזרות פה ושם בטקסטים הכתובים בשפה האכדית, שהייתה שפת התקשורת הבינלאומית בתקופה הנדונה, אבל יש מקרים שבהם, לאור הקשר הדברים, יש לצפות לתווית יידוע, ומשזו אינה מופיעה בהקשרים כאלה, סימן שלא הייתה קיימת בשפתם הכנענית של הסופרים שכתבו את אותם מכתבים). למעשה, תווית היידוע באשר היא אינה תכונה מקורית של משפחת השפות השמיות: היא אינה קיימת בחלק ניכר מהשפות האלה, כולל העתיקות שביניהן (האכדית, האוגריתית וכיו"ב). השפות שכן פיתחו תווית יידוע פיתחו אותה בצורות שונות: ה- בשפות הכנעניות, -א בארמית על ניביה, אל בערבית, וכו'.

כאמור, מילים בעלות תכונות לשון כנעניות מופיעות כבר במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס, ואינן משמשות אף פעם עם תווית היידוע. מצד שני, מהמאות ה-10-8 לפנה"ס ואילך, כל השפות הכנעניות משתמשות בתווית היידוע ה-. כיצד נוצרה התווית הזאת, מתי ואיפה נכנסה לשימוש לראשונה, ואיך התפשטה בכל השפות הכנעניות (על-ידי שאילה ישירה משפה אחת לאחרת, התפתחות עצמאית ומקבילה בשפות שונות, או שילוב של השתיים) – כל זה אינו ידוע. ובלי לענות על השאלות הללו, כמו גם רבות אחרות הנוגעות לתכונות לשון שונות, אי-אפשר לקבוע ממתי ניתן לדבר על קיומה של העברית כשפה מובחנת. כל מה שניתן לומר, בינתיים, הוא שבמאה ה-14 לפנה"ס (זמן מתן תורה על-פי מאמיני הדת), העברית כפי שאנו מכירים אותה מהתורה טרם התקיימה, ככל הנראה.

בברכה,

דעת אמת