"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם.

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ.

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ:

וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה" (ויקרא, כ; 13-16) וכיוצא באלה רבים.

בזמן שהייתה סנהדרין – בית דין המוסמך לדון בדיני נפשות – חילקו את עונשי המוות לארבעה סוגים: סקילה, שריפה, שיסוף הראש, וחניקה.

סקילה:

מבנה היה להם, המיועד לסקילה, הנקרא "בית הסקילה", גובהו היה כגובה שני בני אדם בערך 3 וחצי מטר. אדם שנגזר דינו למוות מסוג סקילה – כמו הומוסקסואלים – קושרים את ידיו ובמרחק 5 מטר מ"בית הסקילה" הוא מתוודה על חטאו. כשהוא מתקרב למבנה עד שתי מטר ממנו מפשיטים אותו מבגדיו (יש אומרים לגמרי ויש אומרים שמצניעים את ערוותו). כשהוא עומד בקצה המבנה אחד מהעדים דוחפו למטה. אם לא מת מהנפילה העד השני זורק עליו אבן. אם עדיין לא מת כל האנשים הנוכחים מסביבו זורקים עליו אבן עד שהוא מת. לאחר מכן תולים אותו על קורת עץ כשידיו קשורות למעלה ותלויות על הקורה ומיד, עוד באותו יום, צריך לקוברו בחלקה המיועדת לנסקלים.

שריפה:

הנידון לשריפה – כגון הנשוי לאישה וקיים יחסי מין עם אימה או בתה- משקיעים אותו בזבל עד ברכיו כדי שיעמוד יציב. גוללים בד קשה בתוך בד עדין וכורכים סביב צווארו. קצה האחד בידי העד והקצה השני בידי העד השני והם מושכים וחונקים אותו עד שפיו נפתח וזורקים לתוך פיו עופרת מותכת רותחת וכך נשרפת מערכת העיכול שלו.

הריגה:

הנדון להריגה – כגון רוצח – לוקחים סייף ומשספים ראשו.

חנק:

הנדון לחניקה – כגון הבא על אשת איש – משקיעים אותו בזבל עד ברכיו כדי שיעמוד יציב. גוללים בד קשה בתוך בד עדין וכורכים סביב צווארו. קצה האחד בידי העד והקצה השני בידי העד השני והם מושכים וחונקים אותו עד שמת. (מתוך מסכת סנהדרין פרק שישי-עשירי).

על- פי עדותם של חכמי המשנה הסנהדרין הייתה דואגת להתחמק מלהטיל עונש מוות: "רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם". אף על-פי כן הם היו הורגים בשעת הצורך אם הרגישו שהציבור יכול לבוא לידי התדרדרות בשמירת המצוות והוא אומרם: " שמעתי, שבתי הדין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה; ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך [הרי לך שאדם שרכב על סוס בשבת – אף שאינו איסור חמור המחייב מוות – בית הדין סקלוהו כדי שאנשים אחרים יזהרו מלזלזל בשמירת השבת]. ושוב מעשה באדם אחד שהטיח באשתו [בעל את אשתו] תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך – אלא שהשעה צריכה לכך [למרות שהדין הכתוב אינו מחייב מלקות, חייבו בית הדין מלקות כדי שלא תרבה הפריצות]!" (יבמות צ ע"ב). להרחבה עיין במאמר "אלימות במגזר הדתי/חרדי"

מה שצריך להדיר את עיננו בימים אלו הוא לא עצם העונשים והתיאור המזוויע שלהם, כי כיום אין בידם לקיים זאת, אלא המימון ותקציבי העתק שנותנים לישיבות ולכוללים כדי שילמדו דינים אלה.

תן דעתך שמסכת שלמה – מסכת סנהדרין – עוסקת בדיני סנהדרין שאינה קיימת ומתוכה ארבעה פרקים (פרק שישי עד עשירי) הדנים בעונשי המוות. מתפלפלים בדקדוקים תפלים ונוראים – וכל זה בדבקות עילאית של בחורי הישיבה המנגנים את זוועות התלמוד מעל הסטנדר ומכלים ממונם של ישראל ומרבים שינאה ומחלוקת בחברה הישראלית.

בברכה

דעת – אמת