דרכם של מחזירי התשובה לתעתע תחילה בעצמם ולאחר מכן לנסות לשווק את הזייתם ליתר הציבור. כי כך דרכם של רוב אנשי הדת שהתפעלותם מתחום הנפש.

ולגופם של דברים: עניין אותיות קטנות בתנ"ך אינו מוסכם על כולם ואין תמימות דעים בנוסח המסורה בניגוד לטענת הדתיים ש"במשך כל ההיסטוריה הופיעו במגילת אסתר, בין השמות של עשרת בני המן שלוש אותיות זעירות" ולא היא. התלמוד התעלם לחלוטין משלושת אותיות קטנות אלה והזכיר דווקא אות גדולה באות ואו של השם ויזתא ובלשונם: " אמר רבי יוחנן: וי"ו דויזתא צריך למימתחה בזקיפא כמורדיא דלברות" (מגילה טז ע"ב). ולדעת כמה מפוסקי המסורה בתקופה מאוחרת מהתלמוד יש מסורת אחרת אלו הן האותיות הקטנות, הנה כך נאמר במדרש: "רי"ש של פרשנדתא קטנה" (אוצר המדרשים (אייזנשטיין), רבי עקיבא, עמוד 432), וזה לא נמצא בכלל שלושת האותיות הקטנות. ולדעת המימוניות: "שי"ן ותי"ו של פרשנדתא קטנות וא' גדולה וי"ו דויזתא ארוכה וזי"ן קטנה" (הגהות מיימוניות, הלכות מגילה, פרק ב, הלכה יב). ולדעת אחרים: אל"ף שבפרשנדתא קטנה, דפרמשתא גדולה, ויש אומר היפך". (ראבי"ה ח"ב – מסכת מגילה, סימן תקמח). ללמדך שמנהג שלושת האותיות הקטנות אינו מוסכם ורק בתקופה מאוחרת התקבל. כלומר, נוסח קדום של המגילה לא היו בו אותיות קטנות אלה, משמע לא רמזו את שייחסו לה.

דיי היה להשיב להבליהם בתשובה דלעיל אך כדי להראות את בדיותיהם נמשיך להשיב.

כדי להפעים את נפש הקורא הם פותחים בשאלה: " מדוע צריך היה להרוג אותם פעמיים?" כוונתם להרוג פעמיים את עשרת בני המן. והם סומכים שהקורא לא יתבונן בתמיהה זו למרות שלמעשה אין כאן שאלה כלל ועיקר. הסיפור במגילת אסתר מספר שעשרת בני המן נהרגו בחרב כי כך כתוב: "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן… וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא… עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן" (מגילת אסתר, ט; 5- 10). לאחר שהרגו אותם בחרב ביקשה אסתר שיתלו אותם מתים מהסיבה הפשוטה כדי לבזותם מול הציבור כמנהג הקדום. וכך נהגו בתי הדין היהודיים, הסנהדרין במי שהתחייב גזר עונש מוות בסקילה שהיו הורגים אותו תחילה בסקילת אבנים ולאחר שמת תלו נבלתו על העץ, ובלשונם: "כל הנסקלין נתלין" (סנהדרין מה ע"ב). דרכם של כתות לשאול שאלות אף שאינן שאלות כדי שנפש השואל תתפעל ובמצב זה מלעיטים אותם בהבליהם.

המשעשע הוא שמשפטם וגזר דינם של עשרת בני המן הפוך מעונשם של נאשמי משפט נירנברג; הראשונים נהרגו בחרב ואחר כך נתלו והאחרונים נתלו תחילה ולאחר מכן שרפו גופותיהם.

עוד צריך לתת את הדעת שלאורך כל השנים בהיסטוריה נתלו אנשים כעונש מוות ואם היו אותיות קטנות המבטאות שנים אחרות לבטח היו עושים היקש לשנים אלו.

דבר נוסף שיש לתת את הדעת, כשקוראים את דברי הבליהם של המחזירים בתשובה, הוא הניסיון לרגש את הקורא בתיאור הזוועות של הנאצים והדרמה שהתחוללה במשפט כדי שהקורא לא יבחין בלהטוטיהם ויתעלם מלבחון את הטיעון העיקרי שלהם ולא ישים לב שהוליכו אותו שולל.

לאחר שהובהר שדבריהם כסל למו נטען עליהם בסגנון "לטעמך". כלומר, לשיטתם הם הפכו את אלוהיהם לרשע מרושע שכבר גזר את תהליך ההיסטורי לתקומה של תנועה נאצית מזעזעת, להרג עשרות מיליוני בני אדם ורצון להשמיד את העם היהודי כולו. נמצא, לטענתם האווילית, שמחבר מגילת אסתר ידע כבר את הצפוי וטמן זאת בנסתרות האותיות הקטנות ואף צדיק מבין חסידי היהודים ששכינה דיברה מגרונם, לא השכיל להבין זאת. ורק בדיעבד, אנשי הכת של המחזירים בתשובה גילו זאת.

בהבל פיהם הפכו את אלוהיהם לרשע מרושע המפקיר את מאמיניו בידי אנשי בליעל ואת צדיקיהם וחסידיהם שלא מבחינים בנסתרות וצפונות הכתובים, ובכך יכלו להציל מיליוני בני אדם.

הרוצה להעמיק בנושא זה יעיין במאמרים הבאים:

מגילת אסתר כרומן היסטורי.

מאמר על הנבואה

כיצד מיישבים חכמים מציאות הסותרת נבואה.

בברכה

דעת-אמת