שלום רויטל

אחד הדברים המרתקים במהפכות פנימיות בקרב עמים הוא המהפך "הבלתי מורגש".

כזאת הייתה המהפכה בין הדת המקראית לדת התלמודית בקרב העם היהודי. חז"ל הצליחו לבטל את הטקסט המקראי "האלוהי" ולהעלות טקסט חדש "המשנה והתלמוד" בלי שההמון יבחין וירגיש בכך.

אחת הטענות כדי להשתיק את המבקרים מפני טענה שחז"ל עקרו דברי תורה היא: שכל דבריהם, פרשנותם ודרשותם ניתנו מאלוהים עצמו למשה. אך היות ודרכם של חז"ל להתפלפל ולהתדיין ומתוך פלפול להסיק הלכה, היו חייבים לתת משנה תוקף לפלפול כאילו בכוחו להגיע להלכות שניתנו מסיני.

הנה כך נאמר בתלמוד:

שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה… במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. [ואת ההלכות האבודות] החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, (תמורה טז ע"א).

דוגמא להלכה שנשתכחה היא צורת כתיבת אותיות בסוף המילה: באלפבית העברי יש 5 אותיות סופיות שמשנות את צורת כתיבתן פעמים היא פתוחה ופעמים סתומה ואלו הם: מ, נ, צ, פ, כ. בתלמוד נאמר ששכחו כיצד כותבים בסוף המילה וכיצד בתחילתה ובאמצעיתה עד שהחליטו את הצורה כפי שכותבים היום, ובלשון חכמים:

"[ אותיות] מנצפ"ך צופים [הנביאים] אמרום…וכי איך הם מחדשים דבר שלא נאמר בסיני? תשובה: שכחום וחזרו ויסדום (שבת קד ע"א).

כלומר, אף שיש כלל שאסור לחדש דבר שלא נאמר בסיני, אפשר לחדשו על ידי פלפול או כל דרך אחרת , והמסקנה תחשב כאילו ניתנה מסיני.

ליתר הרחבה בנושא זה קראי בדברינו "בפרשת שמות".

בברכה

דעת – אמת

אני חושבת שזה בעייתי להגיד שההמון לא שם לב למהפכה.

התנועה הקראית הייתה מאוד משמעותית עד שלב מאוחר למדי (אני חושבת עד המאה העשירית) והרבנים נלחמו נגדה בחוזקה.

טובה מזרחי

שלום טובה,

ההמון שהלך אחרי הרבנים המהפכנים, אלה שדרשו את פשוטו של מקרא כלומר, ביטלו את המקרא, לא נתנו על דעתם שהם למעשה הולכו שולל אחרי גחמת רבניהם. עד עצם היום הזה ההמון, בתמימותו, חושב שמקיים הוא את הטקסט המקראי.

בברכה

דעת – אמת