שלום דינה,

הדת היהודית אוסרת קיום יחסי מין בין גבר לאישה אלא אם כן יינשאו "כדת משה וישראל".

והיות וחז"ל סברו שיצר האדם בכלל ויצר המיני בפרט גדול מאוד עד כדי כך שאינו ניתן לשליטה ובלשון חכמים: "אין אפוטרופוס לעריות" (כתובות יג ע"ב). לכן הם הרחיבו את האיסור לכל מגע פיזי בין איש לאישה ואפילו דיבור והבטה. ויתרה מכך חז"ל אסרו (לשלושה אנשים) ללמוד ולדרוש בנושאים הילכתיים הקשורים ליחסים שבינו לבינה, אף שאין אישה נמצאת בבית המדרש משום:שעריות נפשו של אדם מחמדתן, ומתאוה להם. – בין שרואה את האוביקט המיני ובין אם לאו ושמא מתוך יצרו יבוא להתיר את האסור לו. (חגיגה יא ע"ב)

הם לא סמכו על שיקול דעתו של האדם והטילו עליו גדרים וסייגים כדי שלא יבוא לעיקר האיסור. ואף אם כוונתו ללחוץ יד לשם הנימוס גרידא הרי שאין , לדעת חז"ל, לסמוך על היצר המיני שנפשו של אדם מחמדתן.

כדי להבהיר את חומר האיסור שחז"ל נתנו לקיום יחסי מין בין גבר לאישה בוגרים, אף שנעשה מתוך בחירה ורצון, נביא מעשה המובא בתלמוד: מעשה באחד שהתאווה לבחורה פנויה, עד כדי כך שקבעו הרופאים שאם לא יהיה איתה הוא ימות, והכריעו חכמים שאסור לו אפילו לדבר איתה מאחורי הגדר, בנימוק שלא יהיו בנות ישראל פרוצות (סנהדרין עה ע"א).

בברכה

דעת – אמת

הנני מופתע לרעה מתשובתכם.

חשבתי שידיעתכם במקורות הינה רחבה ביותר ובכל זאת נתתם תשובה חלקית לא מדוייקת בלשון מוטה וחד צדדית.

אז גם לידיעתכם:

מקור האיסור למגע פיזי בין גבר לאישה הוא בעיקרו מתוך הפסוק "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה" (אני מקווה שהציטוט מדוייק – איני זוכר את המקור).

מכאן שהאיסור הוא לא רק לגלות ערווה אלא אף להתקרב לכך – משמע מגע פיזי.

כמובן שבלי קשר לאיסור הישיר הזה ישנם סייגים רבים שתיקנו חז"ל. כיוון שיצר העריות חזק ביותר אצל האדם הרי שהשמירה עליו צריכה להיות הדוקה יותר.

סתם נקודה למחשבה:

אם אנו רוצים לראות דוגמא לחברה בה ערך המשפחה נרמס ונהרס, עלינו לצפות באופרות הסבון למיניהן (ביפים והאמיצים לדוגמא כולם שוכבים עם כולם ברמה כזו שאתה עלול לגלות שאתה בעצם האבא של סבא שלך).

דמיינו לרגע שלתוך התסריט של אופרת סבון ממוצעת היו מכניסים את איסור הייחוד (שהתקינו חז"ל) והדמויות היו מקפידות עליו. מרגע זה לא היה סיפור והמשפחה הייתה נשארת נורמלית.

דוד

שלום דוד

יפה שאתה יושב ודורש כדרך הקראים והשומרונים ואוסר לחיצת יד, אפילו לשם נימוס בלבד, מן המקרא. אך השאלה הייתה כלפי נוהג החרדים כלומר אנשי הדת ההולכים אחר פירושם של חז"ל. ומגע פיזי בין גבר לאישה שלא לשם תאווה מותר הוא מן התורה (רק חכמים אסרו) לכל הדעות. וגם חיבוק ונישוק לשם תאווה נחלקו הפוסקים – לדעת הרמב"ם אסור וכך הוא כותב:

"כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה". (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה א )

ואילו לדעת הרמב"ן (בהשגותיו על ספר המצוות מצווה שנג) אינו אסור מן המקרא אלא מדברי חכמים בלבד.

לגבי אופרות הסבון שכתבת, נעלם מעיניך מאמר חז"ל : "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו" כלומר תאוותו ותשוקתו גדולה מאדם פשוט. וכן את דברי משלי: " מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" .

חבר שני מאמרים אלה ותוכל לכתוב תסריטי אופרות סבון למכביר בקרב שלומי אמוני ישראל.

כפתיח לתסריט תוכל להשתמש בסיפור על ר' עקיבא : יום אחד נדמה השטן לרבי עקיבא כאישה היושבת בצמרת הדקל. התחיל לטפס לראש הדקל באמצע עלייתו עזבו יצר הרע והניחו (קידושין פא ע"א). כמובן שאת הפנטזיה (ליתר דיוק הזייתו) המינית של ר' עקיבא, שגרמה לו איבוד שליטה מוחלט, תוכל לשכלל בתסריט. ואם תסריט זה אינו מספק אותך תצרף את הסיפור על נכדו של ר' שמעון בר יוחאי שנהג מנהג ג'יגולו כדברי התלמוד: "כל זונה שנשכרת בשני מטבעות כסף שוכרתו בשמונה" (בבא מציעא פה ע"א).

דעת – אמת