יוסף בן מתתיהו מחבר הספרים "קדמוניות היהודים" ו"מלחמת היהודים" (מאה הראשונה לספירה) הוא המקור הקדום ביותר בנושא אמונת חז"ל בעולם הבא. יוסף בן מתתיהו מביא בספרו את ההבדלים בין הכתות השונות בקרב היהודים טרום חורבן בית שני וכך הוא כותב: "הפרושים (חז"ל) … רווחת בהם האמונה, שיש בנשמות כוח אלמוות, ושיש שכר ועונש תחת האדמה לבני-האדם , שעשו בחייהם מעשים טובים או רעים: נשמות אחדות נדונות למאסר עולם ולאחדות ניתנת אפשרות לשוב לתחייה…ואילו לפי תורת הצדוקים נעלמת הנשמה יחד עם הגוף, וכל שאיפתם לעולם אינו אלא שמירת החוקים" (קדמוניות היהודים, יח).

חיזוק לדברי יוסף בן מתתיהו נמצא באבות דרבי נתן (פרק ה): "צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום". וסיבת מחלוקתם ברורה היטב, הצדוקים נמנים עם עשירי העם והאצולה, ואילו חכמים עם דלת העם. והלא כך דרכם של חסרי תקווה בעולם הזה להשליך את יהבם לעולם הבא ששם ימצאו מנוח , מרגוע ותקווה. בתקופת המשנה (מאות הראשונות לספירה) מושג עולם הבא קיבל תאוצה וחשיבות יתירה עד כדי הגדרת העולם הזה כאמצעי לעולם הבא: "רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" (אבות פ"ד מ"טז ). חז"ל קיבלו את האמונה בעולם הבא כתכלית קיום המצוות אף שלא היה להם מקור מקראי לאמונה זו. אלא לאחר שאמונה זו רווחה והופנמה בציבור המאמינים החלו חז"ל לדרוש את הפסוקים מבלי להתחשב אם הם תואמים את המקרא או לא. לדוגמה, את הברכה שבירך משה את שבט בנימין: "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים, לג; 12) פירשו כך: " חופף עליו – זה העולם הזה, כל היום – אלו ימות המשיח, ובין כתיפיו שכן – זה העולם הבא" (זבחים קיח ע"ב).

את דרכם של חכמים, לאנוס את הכתוב כדי להתאימו לאמונתם או ליתר דיוק לגחמתם, רצוני לומר לרצונם לשלוט על בני אדם המפחדים מהעתיד הלא ברור, אנו מוצאים גם באמונת תחיית-המתים וכך הם כותבים: "אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: בדבר זה זייפתי [הכחשתי] ספרי כותים [שומרונים], שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה. אמרתי להן: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום. שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה, הרי הכתוב אומר: 'הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה' (במדבר טו') [וכך פירושו של הפסוק] 'הכרת תכרת' – בעולם הזה, 'עונה בה' לאימתי? לאו לעולם הבא?" (סנהדרין צ ע"ב). הרי לך שחז"ל מפרשים את הפסוקים ככל העולה על רוחם ועוד מרהיבים עוז לומר שבכך הם סותרים את המתנגדים לאמונה בתחיית – המתים.

בברכה

דעת – אמת