מסכת שבת, דף קכט, עמוד א.

חז"ל סברו (דעה שרווחה בעת העתיקה) שרוב תחלואי האדם הם מריבוי הדם באדם לכן צריך לעשות הקזת דם אחת לחודש (בבא בתרא נח ע"ב).

בזמנם היה רופא המתמחה בהקזת דם. היה לו סכין/מחט או כלי אחר הדוקר בכתפיים להקזת הדם ומקבלו בכלי זכוכית.

ימים הראויים להקזה –
יש לעשות הקזת דם אחת לחודש. מבוגר לאחר גיל ארבעים אחת לחודשיים.
רצוי לקיים את הקזת הדם בימי ראשון, , רביעי ושישי אבל לא בימי שני וחמישי שבימים אלה בית דין של "מעלה" יושב לדון ושמא עוונותיו יזכרו ולא נכון לסכן עצמו בימי דין.
וכן לא ביום שלישי שמזל מאדים שולט ביום זה והוא מזל הממונה על פורענות.

בימי רביעי החלים בתאריכים: ד' , יד', כד' בחודש או ימי רביעי לאחר כו' בחודש אין להקיז דם משום הסכנה.
תפילה לפני הקזת הדם – הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת ברוך רופא חינם (ברכות ס ע"א).

הקזת הדם תעשה במקום סגור שאין רוח נושבת בו. החשש שהרופא המקיז דם יוציא ממנו דם רב וישאיר לו מעט דם בגופו – כ- 100 סמ"ק דם בלבד [רביעית בלשון חכמים, יש אומרים שהיא כמות של 86 סמ"ק ולשיטה אחרת 150 סמ"ק] – שזו הכמות המינימלית שהאדם יכול לחיות ואז תבוא הרוח ותמעט הדם מגופו ויסתכן במוות.

כיצד לנהוג לאחר הקזת הדם – לנוח קצת, לשתות לאלתר ולאכול סעודה ב- 10 הדקות שלאחר ההקזה. היוצא לדרך לאחר הקזת דם בלא שתייה ואכילה אם יפגוש מת פניו יצהיבו, אם יפגוש רוצח הוא ימות, אם יפגוש חזיר יחלה במחלת עור.

נוהג חכמי בבל לאחר ההקזה:

שמואל אכל תבשיל טחול.
יוחנן שתה יין עד שיצא ריחו מאוזנו.

למי שאין יין ואין לו כסף לקנות יין – מותר לו להערים על מוכרי היין- יקח מטבע ויישחוק צורתה, יבקש לטעום לפני קנייה וכשיתן למוכר את המטבע השחוק המוכר יסרב למכור לו. כך ינהג במספר מוכרים, כשבעה, עד שישתה כ- 100 סמ"ק יין ממספר טעימות מצטברות.
אם אין לו אפשרות לעשות זאת יאכל תמרים שחורים, ימרח שמן על רקתו וישב בשמש כדי שיתחמם.

הצטנן לאחר הקזת דם – יש להדליק מדורה כדי לחממו אפילו בעונת הקיץ החמה אפילו ביום שבת כי נחשב הוא חולה מסוכן הדוחה שבת.