פרש"י: "וכן תעשו לדורות, אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה כתבנית אלו תעשה אותם".

והרמב"ן הקשה: "ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו ומזבח הנחשת עשה שלמה עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב" (והוא שונה לחלוטין מן המזבח שעשה משה שמידותיו חמש אמות על חמש אמות, כז א').

והנה, לא רק שבית ראשון שונה במידותיו וכליו ממשכן משה, זה אשר הראהו הקב"ה, אלא אף בית שני שונה בתבניתו ובכליו מבית ראשון, והוא מגמרא יומא כא ע"ב: "אלו חמישה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים, אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים". אבל בוא ותראה שלא רק בעניין הארון הכפורת והכרובים היו הבדלים בין בית ראשון לשני. הבדל נוסף היה שבבית ראשון לא היתה פרוכת (וילון) בין ההיכל לקודש הקודשים, אלא קיר הפריד ביניהם, ואילו בבית שני היתה פרוכת כמבואר ביומא נד ע”א: "מקדש ראשון מי הואי פרוכת?" גם מידות המזבח שבבית שני היו גדולות ממזבח שבבית ראשון, כמבואר במשנה מידות פ"ג מ"א: "וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו (מזבח) ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב".

והרי לך פרקים שלמים הכתובים בתורה המפרטים את מידותיו של המשכן וכליו, כולם נפלו בבור ולא נשמרה מהם אף הלכה בבית ראשון. ובית ראשון אינו מלמד שום הלכה לבית שני , ובית שני לא ילמד הלכות על בית שלישי, אלא חכמים שבדור הבנין יקבעו את צורתו, מידותיו וכליו.

ונבאר לך דבר גדול זה. ונתחיל בקושיא: היאך שינה שלמה מהלכות מפורשות שנתן אלוהים למשה? ושאלה זו שאל הרד"ק, מלכים א' ח' ו': "ואין לנו לשאול למה עשה שלמה כרובים אחרים ולא כתבנית הראשונים כאשר אין לנו לשאול למה לא עשה ארון אחר ועשה מזבחות אחרים ומנורות ושולחנות וכלים אחרים, כי הכל עשה על פי הנבואה כמו שמסר לו דוד אביו כמש"כ בדברי הימים א' כח יט "שאמר לו דוד הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכת התבנית".

וכן פרש"י, סוכה נא ע”ב: "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכת התבנית שהודיעו הקב"ה על יד גד החוזה ונתן הנביא".

ואף הרדב"ז כתב כן, חלק ו' סימן ב' אלפים רפט: "וצריך שתדע שכל מה שעשה שלמה על פי הנבואה עשה כמו שמסר לו דוד אביו וכו' כאשר מצינו שעשה מזבחות אחרים ומנורות ושולחנות וכלים אחרים וגו' ". ואנו עומדים נרעשים על גדולי ישראל שאמרו דבר הנוגד את יסודות היהדות כפי שכתב הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים: "והזהירנו גם כן מלהוסיף בם ולגרוע מהם כמו שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו ועל כן אמרו ע"ה אין נביא רשאי לחדש דבר". וא"כ היאך שמע שלמה המלך לגד החוזה ונתן הנביא?

וקושיה זו נשאלה ע"י החתם סופר בתשובותיו, חלק ב' סימן לרו: "יש לתמוה על כמה שינויים בכלים ובבנין ממשכן ומזבח של מרע"ה וגם בנין בית שני שנויים מהראשון ובנין שעתיד בנבואת יחזקאל שנוי מכל הנ"ל אע"ג הכל בכתב מיד ה' השכיל ע"פ נביא מכל מקום הא אין נביא רשאי לחדש דבר אלא לשעה לא לקיום?"

ועיין שם תירוצו שמסביר שמתחילה ה' התיר לכל נביא לקבוע את מידותיו של המקדש וכליו.

אלא אנו נרחיב על דעתו של החת"ס בזה ונאמר שממעשה בית שני ברור כי לא רק נביא אלא אף החכמים (ואולי רק החכמים) יכולים לשנות מן הכתוב ולחדש, וכבר ביארנו בפרשת משפטים, שההלכה עוקרת את המקרא מתוך עיונם וסברתם ועיין שם.

ונביא הוכחה כי אכן הוא הדין לעניין בניין בית הבחירה, והוא מגמרא ערוכה, סנהדרין טז ע"ב המבארת את המשנה: "אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד" (כלומר שלא יוסיפו בירושלים מקומות שיש להם קדושה קלה לעשותה קדושה חמורה וא"א לחדש קדושה אלא ע"י סנהדרין), "מנהני מילי? אמר רב שימי בר חייא אמר קרא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכן תעשו לדורות הבאין". ופרש"י:  "מה משכן על פי משה והוא במקום סנהדרין גדולה אף לדורות על פי סנהדרין גדולה". הרי לך מאמר ברור שסנהדרין, שהם החכמים שבכל דור, מעמדם הוא כמשה רבנו להוסיף בתחומי קדושת ירושלים והעזרה.

וכן מבואר ממסכת סוכה נא ע”ב: "בראשונה היו נשים בפנים (בעזרת נשים) ואנשים בחוץ (ברחבה של הר הבית והחיל) והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה, היכי עביד הכי? והכתיב הכל מיד ה' עלי השכיל אמר רב קרא אשכחו ודרוש וגו' ". הנה מפורש שחכמים ע"י עיונם משנים את אשר נקבע.

וכן גם מבואר בזבחים סב ע”א שנשאלו היאך הוסיפו בני הגולה על מידות המזבח: "אמר רב יוסף קרא אשכח ודרוש". ופרש"י: "ושלמה לא הבין לדורשו והם דרשוהו והוסיפו עליו לפי הצורך להם".

ובמאמר מוסגר נאמר כאן, כיוון דאתינא לתוספת בני הגולה, צא ולמד מה אמר רב יוסף בתירוצו הראשון לשאלה מדוע הוסיפו בני הגולה על מידות המזבח. כך אמר: "ויכינו על מכונותיו (עזרא ג') שהגיעו לסוף מידותיו". ופרש"י: "שאנשי כנסת גדולה הגיעו לסוף מידותיו. להם נגלה המקום המקודש למזבח מה שלא נגלה לשלמה". והרי לך שיטה להוסיף ולגרוע כראות עיניך, בטיעון "שנגלה דבר לחכמים אחרונים מה שלא נגלה לראשונים". וכבר נתפשטה שיטה רעה זו בקרב שלומי אמוני ישראל, במיוחד החסידות והקבלה, שטוענים כי מה שחידשו האר"י ז"ל ורשב"י דבר שלא מצאנו לו שום אסמכתא בכתובים, הרי זה משום שלא הגיע עת הגילוי אלא רק בזמן האר"י ז"ל וכיוצ"ב. וא"כ הלכו וביטלו את הציווי לא תוסיפו ולא תגרעו שלא הותר אלא ע"י חכמים מתוך עיונם וסברתם בלבד, ולא ע"י נבואה או גילוי אליהו, וכבר נאמר שלא בשמים היא.

ונחזור לענייננו. שלמה המלך לא רק ששינה ממידותיו של המשכן, אלא הוסיף אריות על כיסאו אע"פ שדבר זה אסור, כי אין לחקוק צורה של חיות וכמו שהקשו התוס' ביומא נד ע"ב ד"ה כרובים: "אמנם על כסא שלמה אני תמיה דכתיב ושנים אריות עומדים אצל הידות ושנים עשר אריים וגו' " (מלכים א' י' יט) ואין לומר דעל פי הדיבור הוה וכו' שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ואיכא למימר בהא מיגדרא מילתא שאני וכו' שכשהיו העדים באים להעיד בפניו היו האריות שואגים ונוהמים כמו שיש במדרש ומתוך כך היו מתפחדים להעיד עדות שקר". הרי לך שהתוס' על פי עיונם מתירים לחקוק צורות חיות משום מיגדר מילתא.

מכל הנ"ל הנך רואה שלא מפי התורה אנו חיים (כצדוקים), ולא מפי הנביאים והקדושים (כנוצרים), אלא כפרושים, שהתורה להם כחומר חותם המתהפך, והם מאריכים ומקצרים בכח עיונם וכנטיית לבם.

ונסיים בדברי הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים, שבלשונו הקצרה מבאר בפשטות גמורה את שאנו אומרים תמיד: "וגם בך יאמינו לעולם, הוא [משה רבנו] הגיד לנו בשם ה' שלא תבוא מאת הבורא תורה אחרת מלבד זאת והוא מה שאמר לא בשמים היא ואמר בפיך ובלבבך לעשותו, ועניין בפיך המצוה הידוע על פה, וענין בלבבך הסברות שהוציאו בעיון שהוא בכלל הכוחות הנמשכות אל הלב".

הרי ביאור נפלא שזו התורה לא תהא מוחלפת, פירושו מוחלפת לא תהיה, אבל תשתנה ע"י עיון וסברה של החכמים בשכל, וע"י הכוחות הנמשכים אל הלב. ואין זה תורה מוחלפת אלא היא זו תורה שמסרה האלוהים שתהיה כחומר החותם שהוא לובש צורה ופושט צורה על פי סברות ועיונים, וכוחות הלב של חכמים שבאותו הדור והבן זאת היטב שהוא עיקר אמונה.

דבר דעת אמת