"ואברהם עודנו עומד לפני ה' " (בראשית יח כב).

כתב רש"י " והיה לו לכתוב וה' עודנו עומד (על אברהם) אלא תיקון סופרים הוא זה" (והוא מבראשית רבה פרשה מט').

וכן כתב רש"י בדברים כח' ל'  "ישגלנה לשון שגל פלגש, והכתוב כינהו לשבח ישכבנה ותיקון סופרים הוא זה" .כלומר בפסוק כתוב ישגלנה אך קוראים ישכבנה.

וכן כתב בספר במדבר  יא טו כשמשה אומר לה' כי עדיף שיהרגנו ובלבד שלא יראה ברעתם של עם ישראל , בתורה כתוב "ואל אראה ברעתי" ועל זה כתב רש"י ברעתם היה לו לכתוב אלא שכינה הכתוב וזה אחד מתיקוני סופרים בתורה לכינוי ולתיקון הלשון.

והנה ממשמעות הלשון "תיקון סופרים הוא" משמע שבאו סופרים ותיקנו מה שהיה כתוב בתורה ואם כך הדבר הרי שחכמים שינו את נוסח המקרא שנמסר למשה, ודבר זה לא יבהילך שהרי גדולי עולם כבר סברו כך, וכך כתב הרד"ק שמואל ב' פרק טו פסוק כא "והמלות  האלה דכתיבין ולא קורין או דקורין ולא כתיבין וכן קרי וכתיב נראה כי בגלות הראשון אבדו הספרים ונטלטלו, והחכמים יודעי המקרא מתו ואנשי כנסת הגדולה שהחזירו התורה ליושנה מצאו מחלוקת בספרים הנמצאים והלכו בהם אחר הרוב לפי דעתם ובמקום שלא השיגו דעתם על הברור כתבו האחד ולא נקדו או כתבו מבחוץ ולא כתבו מבפנים או כתבו אחד מבחוץ ואחד מבפנים". ומדבריו ברור כשמש שחכמים תיקנו, גרעו והוסיפו מן הכתוב בתורה ע"פ דעתם והטעם הוא שאבדו ספרים ונתבלבלו הכתובים ומתו יודעי הספרים מתקופת בית ראשון. לכן תקנו חכמים את ספרי התורה עפ"י דעתם וכך אומר הרד"ק.

וכן הוא במדרש תנחומא פרשת בשלח סימן טז "וכינהו הכתוב שהוא תקון סופרים אנשי כנסת גדולה וכו' אלא שכינו פסוקים אלו אנשי כנסת גדולה ולכן נקראו סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה ודורשין אותו"

ונשאל, הרי דברי הרד"ק סותרים גמרא ערוכה בנדרים לז ע"ב " אמר רבי יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני וכו' עיטור סופרים (לפרוש רש"י עיטור מלשון יופי ולפירוש הראש מלשון הסרה , שהוסרו מן התיבות אותיות הראויות להנתן בהם) והגמרא מביאה דוגמא מפרשתנו בראשית יח' ה' "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו" ומפרש הרא"ש  "היה ראוי לכתוב בו"ו דהוה משמע סעדו לבכם ואח"כ תעבורו".

כדי להסביר את דעתו של הרד"ק לבל יסתור גמרא מפורשת נביא את דעתו של הרדב"ז שכתב בספר השו"ת חלק ג סימן תקצד ושם הוא שואל שתי שאלות קשות על הגמרא בנדרים שאמרה שהכל הלכה למשה מסיני:

1 . איך יתכן שיהיה הלכה למשה מסיני מה שנאמר במגילת רות או בשאר מגילות או בתהילים שאמרו דוד וכיוצא בהם (שהרי הגמרא הביאה דוגמאות של קרי וכתיב מן הכתובים) והשיב דקיימלן דהכל ניתן בסיני אפילו דקדוק שעתיד תלמיד ותיק לחדש"  שבעתיים יפה קושייתו מתירוצו ואנו כבר ציטטנו את דברי הרמבם בשורש הראשון שדבר זה לא יעלה על הדעת (במאמרנו בפרשת לך לך).

2 .ועוד שאלה: "ואם תאמר כיוון דכולהו הלכה למשה מסיני היכי אמרינן מקרא סופרים או תיקון סופרים או עיטור סופרים(כלומר אם סופרים תקנוהו לא מסיני הוא ואם מסיני הוא מדוע קוראים לזה תקון סופרים) והשיב " עקרן של דברים שהכל למשה מסיני שכך הוא אלא שהסופרים דקדקו, זה היה ראוי להיות כך וזה כך אפילו שלא נאמרה הלכה למשה מסיני וכו' ולא אתפרש מאיזה טעם דקדקו הסופרים שכך היה ראוי להיות".

ובכאן הגדיל מאד בתרוצו משאלתו, והבן דבריו היטב שהם מיסודות ההלכה היהודית שכאשר נאמר הלכה למשה מסיני אין הכוונה שנמסר למשה שמסר לחכמים עד היום, אלא שחכמים דקדקו מדעתם שכך ראוי היה לכתוב ומשנים על פי דעתם את הכתוב ואז קובעים שהוא הלכה למשה מסיני. זו דעתו של הרד"ק והוא אומרם במקומות רבים "שכחום וחזרו ויסדום"(שבת קד ע"א).

ואנו נביא ראיה עצומה לדברינו והוא ממסכת סוטה לא ע"א על הפסוק הן יקטלני לא איחל (איוב יג') "וליחזי האי לא אי בלמ"ד אלף כתיב לא הוא, ואי בלמ"ד וי"ו כתיב לו הוא וכו' אלא משמע הכי ומשמע הכי".

כלומר הגמרא מעידה על עצמה שבזמנה המילה לא באל"ף משמעותה הלשונית יכולה להתפרש כסירוב ושלילה ויכולה גם להתפרש כ- "לו" בו"ו כלומר אליו. היינו שבזמן הגמרא נכתבו שתי המשמעויות השונות הללו בכתיב אחד – למ"ד ואל"ף וההבנה לפי עניינם של דברים. רק אצל אנשי המסורה בדורות מאוחרים הבדילו וכך אנו מבדילים עד היום. עכשיו מובן ככפתור ופרח הקרי והכתיב בשמות כא' ח' "אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה והפדה" וקוראים "לו" בו"ו "אשר לו יעדה והפדה" שהרי חכמים בזמן התלמוד, כשהתכוונו למילה "אליו"  לא הבדילו בין "לא" ו"לו". לכן כתבו "לא" בתורה ובדורות מאוחרים הוסיפו מבחוץ "לו" כקרי כדברי הרד"ק.

ונסיים בדברי הרדב"ז בתשובה תקצד שהשיב לשואל כדברים האלה "כללא דמילתא שלא תאמין לדברי האומרים שנפל בלבול ושבוש בספרים אלא הכל נאמר הלכה למשה מסיני כאשר כתוב אצלנו היום ולא תאמין לדברי האומרים כי עזרא הסופר והסופרים הבאים אחריו תקנו המעוות ח"ו כי לא היה שם מעוות. ולא דברי האומרים שהם דברים סתומים והקרי הוא פירוש שפירשו החכמים אל תשמע לכל הסברות האלו אלא תמים תהיה עם ה' אלוהיך ותאמין למה שאמרו רבותינו ז"ל".

ודעתו של רבי אברהם בנו של הרמבם הפוכה לחלוטין מדברי הרדב"ז וז"ל "כי אתה חייב לדעת כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה ולישא פני אומרהולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו הדעת אם אמת איתה או לא, שזה מן הדעות הרעות והוא נאסר מדרך התורה ומדרך השכל".

הרי נתתי לפניך את אמונתו העיוורת של הרדב"ז ואת החקירה ההגונה של בן הרמבם ובחרת בחקירה ובבדיקה ובעיון השכל עד אשר תגיע אל האמת לאמיתה והיא תשובב נפשך.

דעת אמת