אחד החכמים, ר' ישמעאל בן סרתיאל שמו, העיד בפני ר' יהודה הנשיא על אירועים מיוחדים שאירעו במקום מגוריו: פעם אחת נפל ארז גדול מאוד, כך שעל רוחב הארז יכלו לעבור ששה עשר קרונות בעת ובעונה אחת. עוד העיד החכם דלעיל: עוף גדול ששמו "בר-יוכני" הטיל ביצתו תוך כדי מעופו ומחמת גודלה של הביצה, תכולת החלמון והחלבון שבתוכה גרמו לשיטפון ולטביעתם של שישים כרכים ושלוש מאות ארזים. שאלו התלמידים: איך יתכן שהעוף השליך ביצתו תוך כדי מעופו, הרי אין דרך העוף לנהוג כך, כפי שמשתמע מהכתוב בתנ"ך: "כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה" (איוב, לט; 13). כנף רננים: הוא העוף שבלשון חכמים נקרא "בר – יוכני", נֶעֱלָסָה: דרשו חכמים מילה זו בנוטריקון (ראשי תיבות) נ= נושא, ע= עולה, סה= נתחטא ויורד (לא מובן כיצד זה נוטריקון). משמע עוף זה כשרוצה להטיל ביצתו הוא יורד לארץ ומטילה בנחת כדי שלא תישבר, אך אינו מטילה תוך כדי מעופו מהשמיים. תשובה: האירוע הנדיר שהעיד החכם דלעיל היה בביצה שאינה מופרית ובכזו העוף "בר – יוכני" משליכה במעופו משום שלא יצא ממנה אפרוח, לכן אינו חושש שתישבר. ומהכתוב, שמשתמע ממנו שאין הוא משליך ביצתו ממרומים אלא מטילה בנחת בארץ, הוא נוהג כך בביצה מופרית בלבד. (תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נז, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"העיד רבי ישמעאל בן סתריאל מערקת לבינה לפני רבי: במקומנו מפשיטין את המתה ומלבישין את החי, אמר רבי: נתגלה טעמא של משנתינו. חזירין שבמקומנו יש להם ששים רבוא קלפים בבית המסס שלו. פעם אחת נפל ארז אחד שבמקומנו, ועברו שש עשרה קרונות על חודו אחת. פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני, וטבעה ששים כרכים, ושברה שלש מאות ארזים. ומי שדיא ליה? והא כתיב: (איוב לט) כנף רננים נעלסה! אמר רב אשי: ההוא מוזרתא הואי".