חכמים קדמונים נחלקו באיזה חודש נברא העולם: לדעת החכם רבי אליעזר בחודש תשרי , ולדעת החכם רבי יהושע בחודש ניסן. ומניין לחכמים אלו מתי נברא העולם? מתוך לימוד הטקסט, בתורה נכתב כך: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ" (בראשית, א; 11). מתוך שנאמר: "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא" משמע זמן שהקרקע מנביטה עשבים וזה חודש תשרי. ומתוך שנאמר: "עֵץ פְּרִי" משמע העצים מלאי פירות הם, ומהי העונה שהעצים מלאי פירות? חודש תשרי.
החכם רבי יהושע למד מתוך פסוק אחר שבו נאמר: "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי" (בראשית, א; 12) מתוך שנאמר: " וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא" משמע, הקרקע מלאה בדשא וזה קורה בחודש ניסן. ומתוך שנאמר: " וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי" משמע, העצים מתחילים להניב פירות ומתי זמן יציאת ניצני הפירות? בחודש ניסן.
שאלו התלמידים: כל חכם לומד מפסוק אחר ומסיק מסקנה שונה לשאלה מתי נברא העולם. כיצד יכלכלו חכמים אלו את שני הפסוקים יחדיו הרי שניהם מקור אחד הוא התורה. תשובה: החכם הלומד שהעולם נברא בתשרי יסביר את המילים בפסוק: "וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי" שמשמעו תחילת ניצני הפירות, כוונתו לדורשו שבעתיד העצים שברא אלוהים יניבו פירות. ולדעת החכם שבניסן נברא העולם כיצד יכלכל את המילים בפסוק: "עֵץ פְּרִי" שמשמעו שהעצים יהיו מלאים בפירות? תשובה: אלוהים ברא את העצים מוגמרים ויפים במלוא הדרם ולא כשתילים רכים כלומר כעצים גדולים הראויים לתת פרי. (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף יא, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"תניא, רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נברא העולם – שנאמר (בראשית א) ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי. איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות – הוי אומר זה תשרי, ואותו הפרק זמן רביעה היתה, וירדו גשמים וצימחו, שנאמר (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ. רבי יהושע אומר: מנין שבניסן נברא העולם – שנאמר (בראשית א) ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע… ועץ עשה פרי. איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות – הוי אומר זה ניסן, ואותו הפרק זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה, שנאמר (תהלים סה) לבשו כרים הצאן וגו'. – ואידך נמי, הא כתיב עץ עשה פרי! – ההוא לברכה לדורות הוא דכתיב. – ואידך נמי, הא כתיב עץ פרי! – ההוא כדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית לקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונן נבראו. שנאמר (בראשית ב) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, אל תקרי צבאם אלא צביונם".