התורה אוסרת לאכול עופות מסוימים, כי כך כתוב: "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר ואת הפרס… וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה…" (ויקרא, יא; 13-16). אך את ביצי העוף הטמא לא אסרה במפורש. החכמים מניחים שאסור לאכול גם את ביצי העוף הטמא, ולכן שואלים: מניין מהתורה שהם אסורים? תשובה: כתוב: "וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה" וכי בת יש לה ליענה? אלא על כורחך התכוון הכתוב לאסור ביצת היענה שהיא בת היענה. שאלו התלמידים: ואולי כך שמה של העוף: "בַּת הַיַּעֲנָה"?. תשובה: היות ובפסוק אחר מוזכר השם יענים בלבד – "כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר" (איכה, ד; 3) – ללוא תוספת בת, משמע שמה הוא יענה ולא בת-יענה. המשיכו התלמידים לשאול: והלוא כתוב: "אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה" (מיכה, א; 8) וכי ביצים דרכם להתאבל? על כורחך בת-יענה שמה. תשובה: הכתוב, וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה, כוונתו כיענה שמתאבלת על בניה. המשיכו התלמידים לשאול: והלוא כתוב: "וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה" (ישעיהו, יג; 21) וכי ביצים דרכם לשכון? על כורחך בת-יענה שמה. תשובה: כוונת הפסוק כיענה ששוכנת יחד עם בניה. המשיכו התלמידים לשאול: והלוא כתוב "תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה" (ישעיהו, מג; 20) וכי דרכם של ביצים לומר שירה ולתת כבוד? על כורחך בת-יענה שמה. מתוך שאלה זו הסיקו התלמידים שאכן שני שמות לעוף זה; יענה ובת-יענה. אלא שהכתוב בתורה: "וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה…" (ויקרא, יא; 13-16), כוונתו לביצת היענה, משום שנכתב בשתי תיבות. שאלו התלמידים, אם כך, השם כדר לעמר הנכתב בשתי תיבות תהיה פרשנותו לשתי שמות. (בנוסח התורה שלנו כותבים כדרלעמר במילה אחת, בניגוד למשתמע מתלמוד זה.) תשובה: צירוף המילים בת-יענה , הסופר כותבו בשתי תיבות ובשתי שורות, לכן מתפרשת כוונתו לביצת היענה. צירוף המילים כדר לעמר נכתב בשתי תיבות אך לא בשתי שורות, לכן הוא מתפרש כשם אחד. (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף סד עמוד ב – סה ע"א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר חזקיה: מנין לביצת טמאה שהיא אסורה מן התורה? שנאמר: (ויקרא י"א) ואת בת היענה, וכי בת יש לה ליענה? אלא איזו זו ביצה טמאה; ודלמא היינו שמייהו? לא סלקא דעתך, דכתיב, (איכה ד') בת עמי לאכזר כיענים במדבר; ולא, והא כתיב (מיכה א') אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה! כיענה זו שמתאבלת על בניה, והא כתיב: (ישעיהו י"ג) ושכנו שם בנות יענה! כיענה זו ששוכנת עם בניה, והכתיב: (ישעיהו מ"ג) תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה ואי סלקא דעתך ביצה, ביצה בת מימר שירה היא? אלא, כתיב היענה וכתיב בת היענה, ושאני הכא דפסק ספרא לשתי תיבות, ומדפסיק להו ספרא
בתרתי תיבות, ש"מ – תרי שמות נינהו. אלא מעתה, (בראשית י"ד) את כדר לעומר, דפסק להו ספרא בתרי, הכי נמי דתרתי שמי נינהו? אמרי: התם – בשתי תיבות פסיק להו, בשני שיטין לא פסיק להו, אבל הכא – אפי' בשני שיטין נמי פסיק להו".