לאחר שאחאב מלך ישראל מת במלחמה נכתב: "וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה …וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן… וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר" (מלכים א, פרק כב; 36-38). מתוך שנאמר "וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה" משמע, אומר אחד התלמידים, יש לשמוח ולרון לאחר אובדנם של רשעים כגון אחאב מלך ישראל. וכחיזוק למסקנה זו הביא את הנאמר במשלי: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי, יא; 10) ובלשונו: "באבוד אחאב בן עמרי רינה". שאלו התלמידים: אלוהים שמח כשרשעים מתים? והלא דרשו חכמים שאין אלוהים שמח במפלתן של רשעים. תשובה: אלוהים בעצמו אינו שמח במפלת רשעים אך בני אדם יכולים לשמוח ויתירה מכך, אלוהים עצמו גורם להם לשמוח. המשיכו התלמידים לבאר את הפסוק המתאר את מות אחאב: נאמר: וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ" התלמידים פרשו כך: לדעת תלמיד אחד המילה "הַזֹּנוֹת" מתפרשת כחזיונות, וכך מתפרש הפסוק: שתי חזיונות הובהרו והתקיימו. לדעת תלמיד אחר, המילה "הַזֹּנוֹת" מתפרשת כפשוטה, אלא שזונות האמורים בפסוק זה אלו פסלי זונות. אחאב המלך היה קר מזג מבחינה מינית. אשתו איזבל שרצתה לחממו בנושא זה, פיסלה עבורו שתי זונות שהיו מוצבות על מרכבתו כדי שאחאב יראה אותם ויתחמם. וכשאחאב מת דמו התבוסס על פסלי הזונות שעל מרכבתו וזו כוונת הפסוק באומרו: "וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ". (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף לט, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רבי אחא בר חנינא: )משלי י"א( באבד רשעים רנה – באבוד אחאב בן עמרי רנה. ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים? הכתיב )דברי הימים ב' כ'( בצאת לפני החלוץ ואמרים הודו לה' כי לעולם חסדו, ואמר רבי יונתן: מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב – לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב )שמות י"ד( ולא קרב זה אל זה כל הלילה, באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני? – אמר רבי יוסי בר חנינא: הוא אינו שש אבל אחרים משיש. דיקא נמי, דכתיב ישיש ולא כתיב ישוש שמע מינה)מלכים א' כ"ב( והזנות רחצו וגו' – אמר ר' אלעזר למרק שתי חזיונות – אחת של מיכיהו ואחת של אליהו. במיכיהו כתיב (מלכים א' כ"ב) אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי, באליהו כתיב (מלכים א' כ"א) במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות. רבא אמר: זונות ממש, אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו, כדי שיראה אותן ויתחמם. (מלכים א' כ"ב) ואיש משך בקשת לתמו ויכה, רבי אלעזר אמר: לפי תומו, רבא אמר: לתמם שתי חזיונות, אחת של מיכיהו ואחת של אליהו".