16 שנים • Anon רציתי להבין משהו – אני יודע שהמשנה והתלמוד אלה טקסטים מאוחרים מבחינת העלתם על הכתב. מה שחרדים בדרך כלל מגיבים על זה שמה שכתוב במשנה אלה מצוות ומסורות שעברו בעל-פה מאב לבן ממורה לתלמיד עד שנכתבו (או הוכתבו) בידי רבי יהודה הנשיא בשנת 200 לספירה.
כמה אמת היסטורית יש בטיעון הזה? האם הפרושים/רבנים העלו מסורות אמיתיות או שפשוט בדו הכל מלבם בשלב מסוים?
תודה!
זוהי
צוות
כשם שהנצרות בדתה ברית חדשה וטענה שהיא התגלמות הברית הישנה (המקרא), כך חז"ל בדו תורה חדשה בטענה שהיא התגלמות הברית הישנה ממעמד הר- סיני. דבר זה ידוע לסוציולוגים, כשקבוצת אנשים (כמו חז"ל או שליחי ישו) רוצים לעשות הפיכה בתודעת הציבור הדרך הנכונה והיעילה היא לעשות מהפכה מבלי לבטל את העבר. כלומר לתעתע בציבור כאילו הדברים הם אותנטיים ומקוריים.
התורה שבעל-פה התחילה להתגבש בשלהי בית שני. לפני תקופה זו כלומר, מתקופת עזרא ונחמיה אין לחוקרים צל של מושג מה עלה ומה היה בקהילה היהודית. כלומר יש להיסטוריה היהודית חור שחור של 200-400 שנים ללא בדל של ממצאים.
להרחבה בנושא מרתק זה; כיצד חז"ל הצליחו, בלוליינות מפליאה, להפוך את בדייתם לדברי אלוהים חיים מומלץ לעיין בספרי "הדת קמה על יוצריה" בפרק הראשון. ובאתר בפרשת "שופטים" וכן "בפרשת ואתחנן", ובנוסף: "פרשת בא". אצטט לך קטע מתוך המאמר "מגוון נוסחאות התורה" הנותן טעימה למהפכה החז"לית: הם קובעים את נוסח המקרא על-פי שיקול דעתם ופוסקים הלכה למעשה "כאילו" נוסח זה ניתן מסיני. הנה דבריו של רבי אברהם בן מרדכי הלוי (נולד במצרים – 1712- 1650 ) מחבר השו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל ב סימן ו): "כלל העולה דמסתמא [מן הסתם] הסופרים שלפנינו, שטרחו הרבה במסורות ודקדקו בעניין החסרות והיתרות ומחלוקות שבספרים, [ו]כשהסכימו על עניין אחד, לא הסכימו אלא מפני שהלכו אחר רוב ספרים שראויים לילך בהם אחר הרוב על-פי התנאים שכתבו, ולכן תיקון ספרים שבידינו, שתיקנו לנו הראשונים, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, דיינינן ליה [אנו דנים אותו] כאילו הוא מקובל בידינו מסיני".
איזו מילה נפלאה היא המילה "כאילו"!
בברכה
דעת-אמת
אני מניח שלא מצאתי על אותו רב שום מידע (גם לא את ספרו זה בקטלוג באונ') דווקא בגלל השגותיו שציטטת…
זוהי
צוות
ספר "גינת ורדים" ידוע ותוכל לקוראו בפרויקט השו"ת של בר-אילן (נמצא כמעט בכל הספריות האקדמיות). מתוך תגובתך ניכר שלא עיינת בקישורים שהצגתי בפניך, לו היית עושה זאת היית לומד שזו הדעה הרווחת בקרב הרבנים הרציניים שקמו ליהדות במשך הדורות. אלא שבזמננו נוח להם לראשי הישיבות להאביס את תלמידיהם בהשקפות כאילו הכל ניתן מסיני פשוטו כמשמעו.
דעת – אמת
תוכל להפנות אותי לציטוטים יותר ספציפים? במידה וזה אפשרי כמובן.
רוב תודות!
זוהי
צוות
בפרשת שופטים מובהר היטב שכל ההלכות על דעת חכמים הם ולא הלכה למשה מסיני הנה כך כותב הרמב"ן( דברים יז יא): "ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך ציוה אותי האדון המצווה על המצוות שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו".
בפרשת ואתחנן הסברנו היטב שלחכמים מותר להוסיף ולגרוע על דברי תורה ולאחרים אסור להוסיף על דבריהם שלהם או לגרוע מהם.
ובקונטרס 8 הבאנו את הרב יום טוב ליפמן מילהויזן בספר הניצחון סימן שכא' על שאלתו היאך יתכן שאלו ואלו דברי אלוהים חיים ואיך קיבל משה רבנו מאת הגבורה שניהם אם קבל טהור לא קבל טמא ואי קבל טמא לא קבל טהור וכו' על כן נראה שהשי"ת נתן התורה ושלוש עשרה מידות לדרוש בהם התורה כל חכם וחכם לפי השגת דעתו ובלבד שיעסוק ויעיין בכל כוחו בלי התרשלות וכו' כי הוא השי"ת שנתן לנו התורה תלה אותה בדעת חכמים לפי ראות עיניהם ועל זה נאמר כי מציון תצא תורה".
וכן בקונטרס 6 ציטטנו את קצות החושן בהקדמתו: "לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואל האדם ניתנה אשר לו שכל אנושי ונתן לנו הקב"ה תורה ברוב רחמיו וחסדיו כפי הכרעת השכל האנושי גם כי אינו אמת בערך השכלים הנבדלים וכו'. הקב"ה בחר בנו ונתן לנו את התורה כפי הכרעת השכל האנושי אע"פ שאינו אמת וכו' שתעלה אמת מן הארץ והאמת יהיה כפי הסכמת החכמים בשכל האנושי וזוהי ברכת התורה אשר נתן לנו תורת אמת שיהיה האמת אתנו וכו' דאם היה הכל בכתב מיד ה' מה לשכל האנושי להבין בתורת ה' אבל תושבע"פ משלנו היא".
וכל המעיין בתלמוד רואה מעצם הדיונים – אף בדברים שנאמרו מסיני – זה אומר בכה וזה אומר בכה ולבסוף קובעים "הלכתא גמירי לה" כלומר, כנראה הלכה למשה מסיני.
בברכה
דעת – אמת
זוהי