שלום דוד,

מסקנתך נכונה, ההתגלות האלוהית אינה מעלה ואינה מורידה לאמונת האדם החפץ לדבוק באמונתו.

מסיפור "חטא העגל" אתה למד את טבעם של ההמונים – העובדות אינם משנים את אמונתם ותפיסתם.

יוצאי מצריים, במעמד עבדים חסרי ארץ, בסביבה של עובדי אלילים (מצריים), לא שינו את אמונתם האלילית גם לאחר שראו "קולות אלוהיים".

כלומר, סיפורי התנ"ך את קורות ישראל שעשו הרע "בעיני ה'" מלמדים שמהפך תפיסתי של המונים , מעבדים המאמינים באלילים לאמונה מונותיאסטית דורשת הרבה נביאים, מלחמות , זמן ועונשים.

רצוני לומר, ארוע ההתגלות חסר משמעות רצינית לאדם המאמין. הראייה לכך אפילו ספר התורה שנכתב "באש שחורה על גבי אש לבנה" (כך מאמינים הפתיים) חסר רלוונטיות לאדם הדתי. מי קובע את אורחות חייו האמוניים (אלוהיים)? החכמים שבכל דור ודור אפילו יאמרו על ימין שהוא שמאל, כלומר אפילו סותרים דברי תורה מפורשים.

דברים אלה ביטאו חז"ל באופן נחרץ וחד משמעי בסיפור "תנורו של עכנאי" (בבא מציעא נט ע"ב) בו קבעו "לא בשמיים היא" אלא חכמים הם קובעי ההלכה אף בניגוד לדעת אלוהים.

הרי לך שגם הדורות הבאים שהאמינו בלב שלם בהתגלות האלוהית הפכו דברי "אלוהים חיים" (תורה שבכתב) לאבן שאין לה הופכין והמירו את ציוויה בתורה חדשה: תורה שבעל פה (ניסוח משעשע להתל בהמונים).

ודון קל וחומר, ומה אם המאמין בהתגלות ובנתינת ספר על ידי אלוהים, באו רבנים בטענה שהיו מסרים בעל פה מרב לרב ששינו את המסרים "האלוהיים", ודברים אלו התקבלו בליבות ההמון על אחת כמה וכמה אם לא הייתה כלל התגלות וספר תורה "אלוהי" שיהיה בכוחם להטמיע מסרים בשם האלוהים שהתגלה אליהם בקרב ההמון ".

ראה גם את מאמיני הנצרות, המאמינים בלב שלם בארוע ההיסטורי של התגלות אלוהית, כיצד הפכו במחי יד את הארועים "ההיסטוריים" (כך מאמינים הנוצרים הפתיים) בטענה שהארועים הם אלגוריה לעתיד לבוא.

נמצאת למד שאמונת האדם יוצרת את הטיעון ולא הטיעון את אמונתו כי כך דרכם של אנשי האמונה – כל התפעלותם מפעילות הרגש הסובלת סתירות, עירפול ומיסתורין.

ליתר הרחבה, מה דעת רבנים על ארוע ההתגלות, עיין "בפרשת וארא".

בברכה

דעת – אמת