ננסה לענות ראשון ראשון:

1. אין אנו יודעים בדיוק (אף לא החוקרים) את השיקולים, המאבקים ואף לא את תרבות הכתיבה של עורך/עורכים של התורה. גלגולים רבים (של זמן ומקום) עברו על הטקסט עד שהתקבל כקאנון שאין להמירו ואין לשנותו.

אפילו השפה ומשמעותה עברה גילגול כדרכה של שפה, לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, כך למשל הפסוק: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ … וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם " ויקרא , כ ; 17) ומה משמעות המילה "חסד" בפסוק זה? אונקלוס תרגם "קלנא" משמע חסד משמעו קלון, וכך גם תרגם את המילה "חרפה" בפסוק : "כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנו" – "ארי חסדא היא לנא" ּ (בראשית, לד; 14) משמע חרפה תרגומו לארמית הוא חסד.

2. שיטת הבחינות של ברויאר היא נסיון אינטלקטואלי לאדם שאינו מוכן לוותר על היושרה האקדמית (ביקורת המקרא) ולא על אמונתו התמימה בכתבי הקודש, ומתוך כלאיים אלה, שהם הפכים גמורים ואינם יכולים להתמזג, יוצאת "שיטת הבחינות".

3. מוסר תועלתני אינו מילתא זוטרתא, יש בו את המיזוג של התשוקה הטבעית להישרדות ולאושר בשיתוף התבונה (עיין ברוך שפינוזה). מניע נוסף, שאולי תכנה אותו מטאפיזי, היא הכרת חובתו של האדם ללא נימוק רציונלי וללא תועלת, זה המוסר של קאנט. ואת סיבותיו ומניעיו (אם בכלל אפשר לדבר במונחים אנושיים על הטבע) של הטבע ,שהאדם הוא פרט קטן בתוכו, איננו יודעים ואיננו יכולים גם לדעת.

4. לא הבנתי בדיוק את כוונתך באומרך: " אני מתקשה לגבש דעה שלילית ברורה על התורה שבכתב", מה כוונתך "שלילית"? הנידון הוא אם התורה אנושית היא ולא אם שלילית היא. משום ששלילית היא, כלומר אינה מתאימה לערכי זמננו, על פי כל הדעות היום (גם לסוברים שאלוהית היא) ולכן חז"ל הפכו, עקרו וסרסו כדי להתאימה לזמנם ומקומם, וכך עשה גם הרמב"ם בספרו מורה נבוכים וכן חלק מאנשי הדת היום.

ואם כוונתך דעה השוללת את אלוהיותה של טקסט התורה, הרי אם קראת את דברינו באתר ועדיין לא ברור לך כשמש בצהריים שיצירה אנושית היא, מומלץ לך לחזור לקרוא לשנות ולשלש.

ומהי התוספת שלך: "בנוסף, הקמת מדינה יהודית לאחר 2000 שנות ריקבון עוצרת את נשמתי בתדהמה. מצטער". דעת- אמת נאבקת למען הצלחתה של הקמת מדינת ישראל המושתתת על יסוד האמנה של האומות המאוחדות עם יחודיות תרבותה הישראלית.

לגבי חוברת "מכתב לרב" של נפתלי תצטרך לפרט ולנמק כדי שנפתלי יוכל להשיבך.

בברכה

דעת – אמת

1 . נדמה שהיעדר משווע של נימוקים טקסטואליים – מדוע בלל המחבר תעודות שונות, והוסיף, וגזר וקרע וכן הלאה – מציב את התפיסה שהטקסט המקראי עבר עריכה באור לא מדעי.

2 . לגבי 'חסד הוא':

דוגמא פשטנית למדי; ראשית כל גם בעברית מצינו ששורש לשוני אחד מבטא הפכים: השריש לעומת לשרש ועוד רבות.

חוץ מזה, אונקלוס היה פרשן ולא מתרגם, וברור שבהקשר הזה יותר מדויק לתרגם את החסד כקלון (אם רוצים לתפוס את משמעות המונח במילה אחת) , אך בחסידות (למשל) העמיקו מה הביאור המלא של חסד בהקשר הזה.

בנוסף: מדוע המחבר המקראי השתמש בחסד ולא בחרפה שהיתה כבר בשימוש, והיתה אותנטית יותר?

ומדוע אונקלוס עצמו ראה צורך לפרש חסד כקלון ולא כחסודא?

3 . אחת הבעיות הקשות היא היעדר יושר אינטלקטואלי. מה חבל שהנגף הזה פוגע בכולנו – ואתם בכלל זה. אני סבור שעם יומרה כ"כ גבוהה מצדכם זה מאוד לא רציני לפתור את 'שיטת הבחינות' בכלום. כל הטענה היא שכפילויות מבטאות אספקטים שונים (כמקבילה ניתן לציין, למשל, את הסרט 'רשומון').

הרעיונות שלו, כפי שבאים לידי ביטוי בספריו וספרי ממשיכיו זורים אור מעמיק מאוד ומיישבים את הסתירות לכדי סיפור-על אחד. זה ודאי וודאי לא מעיד על אלוהיותה של התורה אבל מיישב לפחות חלק ניכר מהבעיות הספרותיות.

4 . אני מכיר את שפינוזה ואת קאנט- במעלותיהם ובכשלונותיהם. הניסיונות לבסס מוסר על בסיס התבונה נכשלו הן בפועל והן בעיון מעמיק של הטיעונים העומדים בבסיסם. הצו הקטגורי של קאנט הוא מגוחך במקרה הטוב, ובאלוהים של שפינוזה אתם בכלל כופרים, לא? אהבת אלוהים שכלית? כוליות כקטגוריה?

יכול להיות שבשביל ראשי כוללים מפגש עם פילוסופיה הוא אך מי ש'התרגל' אליה יכול גם לבקר אותה. התשוקה הטבעית להישרדות איננה נוגעת לכלל אלא רק לפרט, אלא שבחשבון כוללני החברה תתמיד אם היא תעבוד בשיתוף; אך מודעות לשיקול הזה עצמו מוביל לזניחה שלו (שוב, מבחינה ערכית). הרפתקאה משחררת

הכרת החובה של קאנט נשמעת בדיוק כמו הביקורת שלכם על החרדים! (אני מוצא את הסיטואציה הזו אירונית משהו)

ואת סיבות ה ט ב ע אין ברצוני לדעת – בהקשר הערכי- אלא רק האם ישנו מושג של עוול אמיתי, לא סוציולוגי, אמיתי. אם לא הייתי מספיק ברור, ארחיב בהמשך.

5 . חז"ל לא הפכו עקרו וסירסו. הם פירשו. אני מסכים שאת התמצית הערכית שבתורה יש לפרש ללא הרף אך אני מוצא את העניין דינמי וממילא חי, טקסט נצחי הוא כזה המקבל פנים חדשות ורעננות מיוחדת בכל תקופה ותקופה. ממש כמו ההגות, או האומנות.

אני חושב ששורש הבעיה הוא בתפיסת התורה כאלוהית. מה ציפיתם? שהיא תהיה כתובה כאש לבנה על גבי אש שחורה?? אם הטקסט המקראי מצליח לכונן ערכים ולעורר השראה מוסרית בכל מי שקורא אותו עד היום , אני רואה בדבר הזה עצמו סוג של התמדה אין סופית.

אגב, את טענותיו של לוינס על המקרא והתלמוד אתם מכירים ?

6 . לגבי התוספת של עצירת נשמתי – אני נפעם כי זו נבואה מפורשת בסוף דברים.

7 . קראתי ורבעתי. יש כמה טענות רציניות, שגם לרובם יש לי סוג של מענה, והרבה טענות סרק למליצת הטענה – וחבל. למשל זו שלמעלה, על החסד.

8 . מדוע אתם פועלים לקידום זהות ישראלית – יהודית בעלת מאפיינים לאומיים? ולא זהות אוניברסלית? בכנות, מה גורם לכם להזדהות עם העבר היהודי?

בברכה,

רייסטלין

טענותיך מאתגרות ומעניינות ננסה להשיב לך כהבנתנו:

1. אכן עורך/עורכים תפרו ספר ללא שיקולי עריכה מדעיים ויותר נכון לומר מבובלבלים כטלאי על גבי טלאי.

2. יתכן ודוגמת המילה "חסד" אינה טובה אך עקרונית ברור ששפת התורה שונה היא וקשה לעמוד על כוונת המחבר במדויק ממרחק של זמן ומקום ובמיוחד ממרחק של תפיסות עולם. כך למשל דברי יעקב למשפחתו: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (בראשית, לה ; 2). אך היות ודעת-אמת אינה עוסקת וגם אינה מעוניינת לעסוק בביאור המקרא לשם שעשוע-אתגרי, דיי לנו שהינך מסכים שהטקסט מבולבל דיו, כדי להמעיט מכבודו של העורך על אחת כמה וכמה ליחסו לאלוהים.

3. דעת-אמת אינה עוסקת במקרא כספרות לכן "שיטת הבחינות" אינה רלוונטית ואין היא אלא שעשוע לאינטלקטואליים הדתיים, בבחינת: "תורתך שעשועי", התרים אחר קרנות מזבח לאמונתם.

4. אין לאדם תפיסה והבנה בעוול "אמיתי", יש לו מושג בעוול "אמיתי" על פי השקפתו והבנתו הסובייקטיבית את המציאות. למעשה כשאדם אומר על דבר מסוים שהוא רע כוונתו לומר ששאיפתו ותקוותו לארועים הפוכים.

5. חז"ל לא פירשו (במובן הפשוט של המילה) הם "דרשו", כלומר סירסו. כל הבקיא בדרכי "דרשותיהם" (גזירה שווה, אל תקרי כך אלא כך, ואפילו קל-וחומר) יודע שהם המציאו שיטת לימוד (אם אפשר לכנותה שיטה) מהפכנית העוקרת, משבשת ומסרסת את המקרא. דבריך: "שהטקסט המקראי מצליח לעורר "השראה מוסרית", אני מניח שכוונתך במילה "מוסרית" היא אמונית כלומר מעורר קנאות דתית, אטימות מחשבתית ….ואוי לו לאדם שמקבל השראה ערכית מהמקרא. ואותם אנשים (שאינם דתיים) הדבקים בכתבי הקודש למצוא ערכיות התואמת את ערכי העולם הנאור, אין הם מועילים כלום כי יצא שכרם בהפסדם. משום שבכך הם נותנים לגטימיות לאנשי הדת לרצוח כופרים, להפלות נשים ולגנוב מעובדי אלילים. בכלל תמיד תמהתי על דרכם של אנשים, החפצים למצוא אסמכתא לערכיהם מן כתבי הקודש. כשלמעשה הם נוברים בערמת שחת (גזענות, אי שוויון וחוסר סבלנות) כדי למצוא את מבוקשם (שוויון….), החסרים ספרי ספרות, אתיקה…טובים ונעלים יותר? הרי הם דומים למחפש יהלומים במדמנה כשמתחת לאפם נמצאת ערימת יהלומים נקיים ומלוטשים.

8. האדם הוא תבנית נוף הולדתו ( דעת-אמת נאבקת למען מדינת ישראל המושתת על ערכי העולם הנאור ועל בסיס זה יש מקום לכל הזהויות והתרבויות המדומיינת והממשית).

בברכה

דעת-אמת

1 . לא משכנע. אני לא מצפה מהעורך לעמוד בקריטריונים מדעיים נוקשים אבל ברור כשמש שהיה לו, לכל הפחות, הגיון פשוט.

2. א. הקושי לעמוד על כוונת המחבר הוא קושי שניתן להתגבר עליו, הן בתורה והן בכל שאר התרבויות הקדומות.

ב. לא הסכמתי שהטקסט מבולבל- אבקש להבחין בין עובדות לערכים.

אתם בוחנים את המקרא כחיבור אקלקטי אנושי ונבער מדעת ולכן עפ"י שיטתכם נמצא שהוא גם חסר ערך ספרותי, מבולבל ומנוון.

אני לעומת זאת, נותן אמון במחבר המקראי וממילא מסיק (אפריורי , אך שיטת הבחינות מספקת תובנות קונקרטיות) שיש טעם לסגנון והעריכה של המקרא, ומוצא מורכבות ולא בלבול.

כלו': העובדות מורות שהתעודות השונות ערוכות בצורה לא קוהרנטית, השיפוט הערכי הוא זה שיכריע האם הדבר נובע מחכמה או מטפשות.

3. ושוב, התייחסות כוללנית ולא מעמיקה, וחבל. למה שלא תנסו להתרשם מכתבים עצמם במקום להתלות בשיפוט אפריורי שגוי כל-כך? תגובות כאלו מעוררות את הרושם שהאמונות שלכם עיוורות לא פחות מקורבנות הטענות שלכם (ושוב, אני מוצא בכך אירוניה מסויימת).

[אגב! הלמדנים שביניכם ימצאו הרפתקאה מסעירה בכתבים העמוקים של שמעוני גרטי שפיתח את שיטת ההיבטים ההלכתיים בשיטת הבחינות . ממש הנאה צרופה – וגם אם לא חווית לימוד תורה , כמי שאינם מאמינים כמותם, חוויה אינטלקטואלית מרגשת. אני רואה באותם פוקרים של ישיבות אירופה שהיו לומדים דף גמרא תוך עישון סיגריה בשבת דמויות מרתקות לאין ערוך מסתם חילוניים נבערים.]

4 . כשאתם מתנגדים כ"כ בחריפות לחרדים אתם משליכים את האמת הפנימית שלכן על העולם החיצוני. לפי הנחות היסוד שלי זה לגיטימי לחלוטין (ברמה הצורנית, ולא התוכנית, כלו' בפועל אני מתנגד לרוב הטענות שלכם – אך ההשלכה לגיטימית בעיניי) אך לשיטתכם נדמה שזו סתירה.

מכל-מקום, לא התיישבה דעתי בנוגע לפאתוס מוסרי בעל אדנים אתאיסטיים, ואשמח אם תרחיבו בכך. אדגיש, אינני מטיל ספק ביושר ובמוסר שלכם בפועל, אלא רק מנסה לחשוף את היסודות הפסיכולוגיים/פילוסופיים שלו.

5. לגבי תפיסתכם את המדרש: לא נכון. היא לא עוקרת וכו'.

[ראשית כל , יש להעיר שדווקא באקלים התרבותי שלנו, בשנים האחרונות, יש למדרש כתודעה מפרשת, עדנה מחודשת. החל בפסיכולוגיה היהודית מבית מרדכי רוטנברג ('מדרש ומקדש' ועוד) וכלה בארי אלון ובתי המדרש החילוניים. ]

ישנו עלון שבועי בשם 'מידה טובה' המתאמץ לרדת לשורשי ההיגיון המדרשיים, היגיון שהוא ביסודו סינתטי ולא רק אנליטי (עיינו ברב טובכם, בקונטרסיהם). וגם בכך אכמ"ל, אך יש מה.

חוץ מזה , מקובל לומר שדרשות רבות הן סומכות. כלומר , ההלכה היתה ידועה , אך היה צורך למצוא את המקור שלה בתורה שבכתב.

2 . כמה נקודות:

א. הקיום הליברלי עירום מערכים חיוביים, אלא מציע חירויות שליליות בלבד (הבחנה השאובה מישעיהו ברלין). הליברל לא שואל את עצמו 'איך נכון לחיות את החיים', האם ישנו חוק טבעי, או דרך ישרה שיבור לו אדם.

(לדוגמא שאינה ממש ממין העניין אך מספקת פרספקטיבה מעניינת: מדוע שצורך סמים לא יוכל לטעון להגנתו שהוא מעדיף לחיות את החיים בצורה הזו, ושהוא מעדיף איכות על-פני משך?)

אם באמת יש אלוהים והפצת הכפירה מסוכנת לקיום העולם – מדוע לא להרוג כופרים? הם לא גרועים מרוצחי נפשות. חוץ מזה קיי"ל שסנהדרין שהוציאה להורג פעם ב-70 שנה היתה רצחנית וכו'. שוב , אינני טוען שעליכם לקבל את הנחות היסוד האלו , אלא שהביקורת שלכם עצמה מבוססת על הנחות יסוד שונות, וזה הכל.

ב. כנ"ל עובדי אלילים.

ג. אפליית נשים . היהדות היא התרבות הקדומה ביותר שהכירה בזכויות נשים בכלל. צריך לתת לה את הקרדיט הזה. בנוסף, אזמין אתכם לקרוא את 'פמיניזם ויהדות' של ד"ר אבי ויינרוט המציג תמונה מורכבת יותר מהקביעה הגסה והנחרצת שלכם.

ד. אגב, התכוונתי מוסרית ממש, ולא אמונית בלבד , כי להערכתי תשתית ערכית אמיתית – ולא תועלתנית – מניחה במובלע אלוהים. ועיין עוד בסעיף העוקב.

ה. לגבי תמיהתך. זה לא חכם לערוך עיון משווה בתרבות הנוכחית, אלא יש להשוות את המקרא לשומר פלשת, בבל יוון ושאר התרבויות הקדומות.

אין רשימה באמתחתי אך מי שיוכלו לעזור לך הם, למשל, ניטשה, ו"פ אולברייט בספר 'המקרא לאור סביבתו' (למעשה גם היטלר ימ"ש תפס שמקור 'מוסר העבדים' הוא יהודי). אם אינכם מודים לי ארחיב את הרשימה הזעומה הזו, בכתבי ארכיאולוגים וחוקרי תרבות נוספים.

הנחות היסוד התרבותיות של התקופה הן עבריות במובהק. בתרבויות הקדומות לא היו לעבדים זכויות בכלל, וכן לנשים, והמעמדות החברתיים השפיעו על הענישה – חוקי חמורבי למשל מספקים דוגמא מובהקת.

גם המיתוסים העבריים לעומת מקבילותיהם מספקים תובנות על הייחוד : עלילות גלגמש וכן הלאה.

ו. לכן החיפוש אחרי המקרא דייקא. כי הוא האוונגרד, הוא פורץ הדרך המהפכני כ"כ, שהשיטה שלו טלטלה את כל העולם העתיק . האנושות לא יכולה מצד אחד לאמץ את תפיסות העולם שלו ומצד שני להתנער ממנו. מפתיע שהטענות כנגד המקרא מצדכם הן התשליל המדוייק לטענות שנשמעו נגדו בזמנו. אירוני כבר אמרתי?

ז. גם כאן קצרה היריעה. אשמח להרחיב.

6. זה אומר שאין לכם זהות לאומית? אינני בטוח שהבנתי.

כל טוב,

ושבת שלום,

רייסטלין

איני רוצה להיגרר לדיון סרק (כדרכם של הרבה תיאוריתיקנים), אם הינך חושב שיש במקרא חוכמה שיש ללומדה בימינו אנא פרט (ואין אנו עוסקים בקומפלימנטים היסטוריים, למי מגיעה הזכות החלוצית).

אתה צריך להבין (מתוך תגובתך ניכר שעדיין לא הפנמת את מטרות דעת-אמת) שדעת – אמת אינה עוסקת במקרא כספרות או כהיסטוריה, ההפך, אנחנו מתייחסים אליה כטקסט ראלי וממשי המשפיע על אוכלוסיה גדולה בימינו אלה ממש, לחלק ניכר מהאנשים היא קובעת להם סדרי עדיפויות שונה מהמתבקש מהתבונה והשכל הישר. ובהקשר זה אנו שוללים אותה. לכן הדיון יכול להיות רלוונטי רק אם תפרט רלוונטיות שמצאת במקרא ואין ספר אחר הממלא את הצעתה טוב יותר.

היות ובדיוננו יש נושאים רבים מצאתי לנכון להתעסק עם נושא אחד נסיים אותו ונמשיך הלאה.

בברכה

דעת – אמת

הצגתי רק את טענתך האחרונה שהיא הרלוונטית לדעת-אמת.

כבר כתבתי לך שדעת-אמת אינה דנה בתורה כספר היסטוריה או כחלוצת מוסר בעברה הרחוק, אלא כטקסט חי נושם ובועט בקרב ציבור גדול השואב את ערכיו (ולא רק השראה) מתוך טקסט זה: מעמד האישה היחס לגוי ולחילוני…..

מתגובתך ניכר שאתה מודה שהמוסר התורני אינו רלוונטי להיום ולכן מבחינתי מיצינו את הדיון כי זו מטרת דעת-אמת.

בברכה

דעת – אמת