15 שנים • Anon ראשית, ברצוני לברך אתכם על עבודת קודש שאתם עושים.
עבודתכם היא הצלת נפשות ממש !!!
אתם התקווה היחידה שלי למדינה נורמלית.
אני בכל הזדמנות מנסה לתת את הטענות שלכם לדתיים שיגלו מהי הדת היהודית באמת .
לאחרונה נתקלתי בכמה "תשובות" שדתיים נתנו לטענות שלכם ,
התשובות עלובות במקרה הטוב .
מעביר לכם תגובה מאתר כיפה של דתיים :
זהו מכתב של איזשהו דוקטור לכימיה חרדי (הוא כמוון לא ציין את שמו, מאוד מוזר) .
הייתי כל כך רוצה שתגובה שלכם תופיע באתר שלהם (או אתרים נוספים של "שופר" וכאלה) .
התשובות שלהם ברמה נמוכה אבל הבורים משתכנעים מאוד .
להלן המכתב :
למנוף, שלום.
קראתי את מאמרכם "מדוע אין עונים לדעת אמת" וברצוני להביע את התפעלותי הרבה מכך ששמתם את האצבע על הנקודה שאני מניסיוני האישי נוכחתי לדעת שהיא מדוייקת להפליא.
אני חרדי ובמקצועי ד"ר לכימיה ובעל ידע רב במדעים. לאחר שהם הפיצו את החוברות שלהם שלחתי להם מספר פרסומים מדעיים בצירוף מקורות כדי לנסות ולהסביר באמצעותם את חז"ל.
(למשל: שלחתי להם מידע על כך שלפני כעשור שנים נתגלתה מחלת "שריטות החתול": חתולים מגזע מסויים חמושים בארס (טוקסין) בציפורניהן, וארס זה מסוכן לילדים ולעופות . דוגמא אחרת: בכינים מסוימות יש רביית בתולים, כלומר אין פריה ורבייה ע"י זכר ונקבה כדרך כל היצורים. כן הבאתי להם מקורות על כך שהמדע גילה נחש זעמן נקבה עם זרע בן שש שנים, שממנו יכולה להתעבר.)
מה עוד שהשאלות שהם מעוררים, אינן נוגעות ביסודות האמונה כלל, אלא הן דנות בידיעת מדעים שונים לצורך פסיקה הלכתית.
בעניינים אלה, פעמים רבות חכמים התייעצו עם המדענים של ימיהם. בעניינים בהם הלכו אחרי אנשי המדע של ימיהם אפשרי שנפלה טעות בדברי המומחים של אותה תקופה.
האם רק למדענים של אותה תקופה יש מונופול על טעויות, וכי המדע כבר יצא לפנסיה ואין לו מה ללמוד? גם בימינו המדע עשוי לטעות.
יחד עם זאת, יש דוגמאות בהן רואים כי לחז"ל היה ידע שמקורו בקבלה, שעד לפני זמן קצר נסתר, כביכול, ע"י המדע, ורק לאחרונה אומת. ודברים שהיו לחז"ל בקבלה לא נסתרו כיום.
בנוסף הצעתי להם להפגש וללבן לעומק את הסוגיה ביחד. ובכן האם התייחסו לדברים? האם נענו לאתגר?
במקום זה קיבלתי תשובה מתחמקת ומשונה ובין היתר טענו שהם מוכנים לדבר רק עם הרב אלישיב! לאחר הרבה תשובות מתחמקות מהסוג הזה הבנתי סוף סוף שהם רק מעונינים ביצירת פרובוקציות ובהרגעת המצפון שלהם. כל ניסיון שלי לענות להם מהווה איום ישיר על שלוות נפשם. הם ממש לא מעונינים בתשובות. וכפי שהגדרתם "אלו לא שאלות אלא תירוצים ועל תירוצים אי אפשר לענות".
טומי
צוות
לא רק הבורים "משתכנעים" אלא גם הנבונים שביניהם "משתכנעים".
הם "משתכנעים" בגרשיים משום ששכנוע עצמם אינו נובע מחקירה תבונית ומעיון השכל אלא מרצונם לאחוז באמונתם בכל מחיר. ובעניין זה ראה במאמר: "דרכי ההתמודדות של אנשי האמונה כשהתבונה סותרתה".
משונה ומוזרה טענתו של הד"ר לכימיה (חבל שהוא בעילום שם) כלפי דעת-אמת כאילו אנחנו מתעלמים מטענתו, , "רביית בתולים" "שרטת החתול" הושבו בקונטרסים גופם.
אביא את הציטוט מתוך קונטרס מספר 1:
"אחרי אשר הבאנו דברים אלה לידיעת דורשי האמת קמו כמה תרצנים וניסו למצוא בהם איזה פגם. כאשר לא מצאו להם שום סיוע בכתבים הלכתיים הלכו אל הספרות החיצונית. טוב מאוד עשו שעיינו בספרי המדעים כי שם חקירה ודרישה ללא משוא פנים ורק המחקר לשמו בראש מעייני החוקרים. הלכו והביאו מן ה"אנציקלופדיה החי והצומח של א"י" (הוצאת משרד הביטחון, וניתן למוצאה בכל ספרייה ציבורית וראוי מאוד לעיין שם), ש"יש כינים המתרבות ברביית בתולין". ואתה התלמיד הנבון ללא משוא פנים בוא וראה איך רבותיך משיבים, אנו טוענים בחיטים והם משיבים בשעורים. או שלא הבינו כלל מה שקראו או שחטאו בגרוע מזה. הרי רביית בתולין היא רבייה מינית לכל דבר אלא שבה הנקבה מספקת גם את חומר ההפריה לביצית שהיא מפיקה. האם זו "התהוות מן העיפוש"? האם זו רבייה שבה אין שום דמיון בין החומר הדומם המוליד לבין החי הנילוד? הרי הנילוד ברביית בתולין הוא בדיוק בדמות ובצלם היצור המוליד אותו, ומאידך, איזה דמיון יש בין העיפוש (או בשר האדם או הזיעה או הסמרטוטים) לבין כינה חיה ורוחשת?
אין תירוצם שווה ולא כלום, ולהפך, רק חזרו וחיזקו דברינו שיצירה פתאומית של החי מן הדומם, אשר אותו תלו החכמים בכינה, לא היה ולא נברא.
ונוסיף עוד שאותן כינים אחרות שהביאו התרצנים, נאמר עליהן באנציקלופדיה שהן מתקיימות רובן בעופות ומיעוטן ביונקים, ואין להן שום אפשרות קיום אצל בני האדם, ולכן כמובן אין להן שום שייכות לסוגיה דנן, העוסקת בכינים שעל ראש האדם ובגדיו".
והנה ציטוט מתוך קונטרס 2 בהקשר לשרטת החתול:
"ואם אמת ויושר ינחוך תבין ותשכיל שהתירוץ הזה אינו תופס כלל ועיקר שהרי חז"ל אמרו בפירוש שאם חתכו את היד לפני שהוציאה , כשרה, משום שהארס יוצא רק בזמן הוצאת היד, ואם זה משום זיהום אין נפקא מינא אם חתכו את היד לפני שהוציאה (כי אם איכא זיהום הוא דוקא מרגע פגיעת הצפורן ממש שאז נכנס הלכלוך לגוף) והדין היה צריך להיות טריפה בודאי.
וכדי לחזק דברינו אומר עוד שלפי דברי "מכתב מאליהו" שהזיהום הוא המטריף, הדעת נותנת שאין הבדל בין יד ורגל ובשניהם הדין צריך להיות טריפה, והרי חז"ל בחולין דף נג ע"א אמרו שאין דרוסה אלא ביד לאפוקי רגל.
אלא שכל עניין הארס שבחיות טורפות וכל הלכות דרוסה הנלמדות ממנו אין לו יד ורגל במציאות והמשכיל ישתומם וידום".
דעת-אמת חפצה בכל מאודה לדיאלוג עם הציבור החרדי. וגדול רצוננו להניק את החרדים בדעת יותר ממה שהם רוצים לינוק. לצערנו הם קורעים, פשוטו כמשמעו, את העלונים שאנחנו מוסרים להם. בעיתונות שלהם (ראה מדור עיתונות באתר) הם מסבירים מדוע – רק להם- אסור לקבל חומר ביקורתי על הבליהם.
ומי ייתן ויסכימו לדיאלוג כנה – ולא כמגננה על הזיותיהם – אלא כדי לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא (לחפש את האמת על-פי התבונה).
בברכה
דעת – אמת
צוות
כששולף הציפורניים {או שצריך לדרוס "מתוך כעס" המוזכר בחז"ל} נפתח בבשר ובחלקם הפנימיים של הנטרף פתח יותר גדול להעברת הזיהום ונכנס יותר לכלוך וחיידקים. גם בשליפת הציפורן נושר הרבה יותר לכלוך. גם יש יותר לכלוך ארסי על הידיים המתעסקות בפגרים וכדו' ממה שיש על הרגליים. גם הציפורן יותר חודרת. השכיחות לזיהום מסוכן הוא יותר גדול, וחז"ל שיערו שיכול לגרום למיתה בסבירות גבוהה, משא"כ אם לא שלף או אם לא יהיו שאר התנאים שאמרו חז"ל.