שלום יואב

שתי מטרות עיקריות היו לשפינוזה "במאמר תיאולוגי מדיני".

1. להפריד את האמונה ואו התיאולוגיה מהפילוסופיה.

2. להפריד דת ממדינה.

שפינוזה טרח רבות להוכיח עקרונות אלה משני מקורות "סמכות" המקובלים בתקופתו; האור הטבעי (התבונה) וכתבי הקודש. איני יודע האם שפינוזה באמת התייחס ברצינות לכתבי הקודש או שרצה להוכיח דבריו לשיטתם של בני תקופתו. מודה הוא בגלוי שכל דבר המתייחס לנבואה והתגלות אין הוא מבין אותם אלא למד אותם מכתבי הקודש עצמם. לכן, דבריו על ישו, משה ויתר הנביאים הם מסקנות מתוך כתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה) מבלי שהתבונה יכולה להתייחס אליהם כלומר, לאשר או להפריך.

שפינוזה עושה הבחנה בין הכרה פנימית ללא אמצעי לבין הכרה עם אמצעי כגון מילים, קול ותמונות. לדעתו, מוכח מכתבי הקודש (שרק מהם אפשר ללמוד על ענייני נבואה) משה הכיר את אלוהים באמצעות מילים ותמונות ואילו ישו (כפי שמשתקף מהברית החדשה לדעתו) בלי מילים או מראות, ללא אמצעי "רוח אל רוח".

סוגיה זו כלומר, התייחסות שפינוזה לכתבי הקודש אינה חשובה משום שאנו בתקופה אחרת. בזמננו "כתבי הקודש" (הברית הישנה, החדשה והקוראן) אינם אלא ספרי היסטוריה באספקלריה תיאולוגית. הם נלמדים באקדמיה כמו שכל דיסיפלינה נלמדת ואין לנו אלא את תודעתנו והכרתנו הטבעית. רצוני לומר, אין מאומה בין כתבי הקודש לספרי אריסטו, בין ספר בראשית למיתולגיה יוונית, בין ספר משלי לבן סירא, בין מלחמות היהודים של יוסף בין מתיתיהו לבין דברי הימים – כולם הם טקסטים שנחקרים על פי אמות מידה תבוניות. והחלטותינו נעשות מכוח האור הטבעי בלבד ללא כתבים ואותיות דוממות יהיו אשר יהיו.

כך שלמעשה כתבי הקודש בימינו חסרי רלוונטיות. אילו שפינוזה היה כותב ספרו בימינו הוא היה מתעלם מ"כתבי הקודש" משום שרוב הבריות מתעלמות מהם.

אך בוא נחזיק טובה לשפינוזה שהוא הצעיד את האנושות להיכן שהגענו. הוא הטיב להקטין את כתבי הקודש ולהעמידם על אחת: "ואהבת לרעך כמוך" ומה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך (וזאת מסיק כל יצור אנוש ללא כתבי הקודש).

יתר הדברים כלומר, חקר "האמת" ויסודות קיום מדינה הוא מעניינו של האור הטבעי.

בברכה

דעת – אמת

מודה לכם על תשובתכם המהירה והמפורטת.

מי ייתן ותמשיכו להתייצב כנגד האורתודוקסים (ממשיכיהם של הפרושים ורבני אמסטרדם) ללא חת ולדבוק באמת ובצדק כפי ששני אישים אלו עשו.

בברכה,

יואב