רוב הציבור בישראל תופס את זכותו בארץ מטעמים תיאולוגיים ולכן התנ"ך הוא חובה בבגרות. מציאות עגומה זו ניסחה היטב פרופ' אלבוים דרור במאמר "זהירות תיאולוגיה חילונית". גם העיתונאי גדעון לוי השכיל לנתח את מצב החברה הישראלית שהיא יותר קרובה לאיראן מאשר לשבדיה.

ואיני פוסל לימוד ספר התנ"ך וספרי קלאסיקה היסטוריים אחרים אלא שהוא פסול כשלומדים אותו ממניע תיאולוגי -לאומי: אברהם אבינו היה כאן, ולכן אנחנו כאן. הוא קנה את מערת המכפלה, ולכן אנחנו גם בחברון הפלסטינית.

וכיצד יש ללמוד את התנ"ך? רצוני לומר מהו המניע או הרצון הראוי ללמוד את התנ"ך?

יש ללומדו ממניע טבעי אנושי כפי שלומדים כל ספר היסטוריה ומיתולוגיה. רצוני לומר מתוך ביקורת מפוקחת.

התנ"ך מלבד היותו ספר קלסי ושפתו שפתנו ותרבותנו יונקת ממנו בצורה כזו ואחרת.

הוא מלמד כיצד רצון האדם לתהילה ועושר, על חשבון טובת האחר, יכול להתקיים ביתר קלות כשמנכסים את אלוהים לעניין.

התנ"ך מהווה מקור להיסטוריה (כפי שהמחבר תפס את ההיסטוריה) האנושית ולעוולותיה.

הרוע, האגוצנטריות, אני ואפסי עוד הם חלק אינטגרלי מקיום האדם, כיצור טבעי השואף להישרדות בכל מחיר. ועל האתאיסט ההומניסט ללמוד לקח ולנסות לשפר את האושר החברתי.

בדומה ללימודי ההיסטוריה הנאצית ועוולותיה כדי ללמוד כיצד להישמר מהרוע.

לימוד העבר בהקשר העתיד יכול ללמדנו על ההתפתחות הערכית המוסרית של האדם ויש בזה יתרון עצום.

הנה ראה את המציאות בישראל שרוב החילונים מדמיינים כאילו האג'נדה הדתית יש בה מהחינוך הראוי – כי דרכו של ההמון להתרשם ממראית העין – ואם נלמד את התנ"ך מתוך השקפה ביקורתית כפי שציינתי נצליח לחנך את האזרחים לשוויון, חירות ואושר.

ללימוד התנ"ך יש שני הסברים ראויים; דתי ואתיאיסטי. אלו הסברים מנוגדים ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת אלא יביאו למאבק ערכי.

ההסבר הדתי – התנ"ך הוא דברי אלוהים חיים שהאדם נתבע לעובדו. גם אליבא דהדתיים התנ"ך אינו מספק ערכים ומוסר שאלו הם קטגוריות אנושיות; "כאמצעי חינוך למוסר אולי "אנטיגוני" של סופוקלס או תורת המידות של קאנט עולות עליו, כפילוסופיה – אפלטון ושוב קאנט חשובים הימנו; כשירה – אולי סופוקלס או שקספיר עולים עליו, כהיסטוריה – ודאי תוקידידס מעניין ומעמיק ממנו. רק כדברי אלוהים חיים" (ישעיהו ליבוביץ, יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל, עמ' 21).

ההסבר האתיאיסטי – ללמוד ממנו את יצר האדם, תאוות השלטון והסכנה בהמון המאמין לציות טוטלי לישות "נשגבה" כלומר, להמון המאמין לדברי אנשים המשתמשים "באלוהים" כקרדום לתאוותם. או כפי שניסח זאת שפינוזה: "אנו רואים כי כמעט כולם מכריזים על בדיותיהם כעל דבר אלוהים, וכל שאיפתם אינה אלא לכפות את זולתם, בתואנה של דת, לקבל את דעתם שלהם" (מאמר תיאולוגי מדיני, עמ' 78).

בברכה

דעת – אמת

לעניות דעתי, התנ"ך הוא יצירה מדהימה ורבת חשיבות, ולו רק בגלל ההשפעה שיש לו על חיינו – התנ"ך השפיע על שתיים מתוך 4 הדתות הגדולות בעולם, הן הנצרות והאסלאם (השתיים האחרות הן בודהיזם והינדואיזם), והוא משפיע על חיינו, עולם הדימויים שלנו ואוצר המילים שלנו בחברה בישראל בצורה שלא תיאמן. אני בכנות לא חושב שאפשר בכלל לדמיין את החיים בארץ היום בלי תנ"ך. אבל בד בבד אנחנו צריכים להבין שעד כמה שהיצירה הזו היא גדולה וחשובה – היא עדיין רק יצירה אנושית. נכתבה ע"י בני אדם, ואין בה כל אלמנט אלוהי שהוא.

אני מבין את תלונתך, אך אין טעם ואסור להשליך את התינוק עם המים, קרי, להשליך את התרבות היהודית שנגזרת מהספר הזה בישראל יחד עם האלוהים. ננצור אותה, נלמד אותה, נעריך אותה – אבל לא נשעבד את חיינו אליה.

אתה תמצא את הדרך שלך לעשות זאת, אני בטוח.

בברכה,

ליאור הלפרין