שלום ניקי,

שושלת היחסים במקרא, מטבע הדברים, תהיה משובשת כיאה לטקסט המתגלגל שנים רבות שלא תחת הדפוס. ראי דוגמה שאפילו בעלי המסורת חלוקים בדעתם מיהו כלב בן יפונה. לדעת חז"ל: וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן (דברי הימים א', פרק ב; 18) הוא אותו אדם המכונה "כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה" (במדבר פרק יג; 6) ובלשונם: "- בן חצרון? בן יפנה הוא! בן שפנה מעצת מרגלים" (סוטה יא ע"ב). ואילו אבן עזרא כותב: "כלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון בראיות גמורות, והמשכילים יבינום" (שמות,לא; 2). ובשיבושים כגון אלה ומשחקי לשון של חז"ל ל"שדך" בין אנשים שונים הרחבנו "בפרשת מקץ".

ולשאלתך, נתחיל מהחלק הקל. ביהושע ז ב, מופיע עָכָן בן כַּרְמִי בן זַבְדִּי בן זֶרַח – כלומר, זבדי מופיע כאן כנכדו של יהודה. בכתבי היד הקדומים ביותר של תרגום השבעים (התרגום היווני למקרא, שנתחבר במאות ה-3-1 לפסנה"ס) מופיעה הגירסה Zambri במקום זבדי. בדברי הימים א ב ו, נוסח המסורה מביא את שם בנו הראשון של זרח בכתיב זִמְרִי, בעוד שכתבי היד הנ"ל של תרגום השבעים גורסים Zambri או Zambrei, שזוהי דרכו של תרגום השבעים לתעתק שם שהיה מופיע בכתיב עברי בצורה זַמְרִי – צורה חלופית של זִמְרִי; לשימוש בצירוף אותיות mb או mp ביוונית לתיעתוק של האות מ בעברית במקרים מסוימים, ראה:

R. M. Whiting, “Šamaš, šapaš and Murphy’s Law,” in H. Juusola, J. Laulainen and H. Palva (eds.), Verbum et calamus; Semitic and Related Studies in Honour of the Sixtieth Birthday of Professor Tapani Harviainen (Helsinki: Finnish Oriental Society, 2004), pp. 425-433

לאור זאת נראה, שקיומם של שני שמות עבור בנו של זרח בנוסח המסורה: זבדי וזמרי, מקורה בטעות בהעתקת הטקסט על-ידי סופר קדום כלשהו.

כעת, נשוב אל הפסוק שיצר את שאלתך: "בְּנֵי יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן וְכַרְמִי וְחוּר וְשׁוֹבָל"

(דברי הימים א' ד; 2) הפסוק הזה, ככל הנראה, מונה את צאציו ולא את בניו הביולוגיים של יהודה ("בניו" במובן הרחב) לפי סדר הדורות שלהם, לאורך חמישה דורות: יהודה אביו של פרץ, פרץ אביו של חצרון וחצרון אביו של כרמי וכרמי אביו של חור וחור אביו של שובל. "הפירוש הזה מחייב לראות את הגירסה "כַּרְמִי" כשיבוש של "כָּלֵב" או "כְּלוּבָי", היות וכלב הוא בנו של חצרון (דברי הימים א ב יח, ובפסוק ט נכתב שמו "כְּלוּבָי"), ואילו כרמי הוא בנו של זרח (יהושע ז א)."

אומנם, להשערה הזאת אין תימוכין בשום גירסה קיימת של המקרא, אבל כיוון שהגירסאות הידועות הקדומות ביותר של המקרא הן כתבי יד ותרגומים שנכתבו כמה מאות שנים לאחר חיבורם של ספרי המקרא, טעות העתקה שהתרחשה במהלך השלב הקדום ביותר של מסירת הטקסט המקראי הייתה נכנסת לכל הגירסאות של המקרא הידועות כיום.

מה שהדוגמא הזאת מלמדת הוא שאי-אפשר להבין את התנ"ך אם מתייחסים רק אל נוסח המסורה, מבלי להכיר גירסאות אחרות ומבלי להבין את דרך המסירה של הטקסט המקראי.

בברכה,

דעת אמת