המשנה היא קבצי הלכה הכתובה ברמה לא רעה כלל אם כי הנושאים שהיא עוסקת בהם הם לזרא התואמים חיי קהילה העוסקת בדקדקנות יתרה בדברים בטלים. כגון דיני טומאה וטהרה של הנוגע בנבלה, שרצים, מה דין אישה שראתה טיפת דם… וגם עוסקת בדברים משמעותיים יותר כגון סכסוכי שכנים דיני חוזים' חזקות וכיוצא באלה.

אפשר לומר על דת יהודית ככל שהתקדם הזמן הם נסוגו אחור בהתפתחות; הנביאים שסגנונם ברמה שובה לב עם תכנים אתיים אוניברסאליים, לאחר מכן המשנה עם עיסוק בזוטות ולבסוף התלמוד הבבלי שהגיע לשפל המדרגה.

לגבי בן עזאי, המשנה והתלמוד נכתבו כספר מאוחר יותר. עד אז הם שננו את המשניות על-פה ועסקו בלימודם על-פה דברים אלה סיכם יפה חוקר התלמוד יעקב זוסמן: "תרבותם של חז"ל היא תרבות אורלית במובהק שספק אם יש לנו כיוצא בה. בעולמם של חכמינו אין אף חכם שחיבר ספר כלשהו . חז"ל יצרו ספרות ענפה – בהלכה ובאגדה, במשפט ובפרשנות המקרא , בהגות דתית ובהגות חברתית – בלי מחבר אינדיוודואלי כלשהו. היא כל כולה יצירה קולקטיבית ואנונימית – קולקטיבית בהתהוותה ואנונימית בהתגבשותה. בטקסט התלמוד אין הגות פילוסופית , אין שירה ואין שאיפה למחקר מחוץ לעולמה של תורה" (פרופ' יעקב זוסמן, "תורה שבעל פה פשוטה כמשמעה", מתוך: מחקרי תלמוד – קובץ מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים ,עורכים יעקב זוסמן, דוד רוזנטל, ג, כרך א' עמ' מאגנס האונ' העברית, ירושלים, תשס"ה, עמ' 209-385.).

בברכה

דעת – אמת