שלום מוטי

כל הכבוד שלמרות הפיכת הלב שלך אתה עדיין גולש באתר דעת אמת ומנסה לברר ולבדוק, המשך כך.

אנסה להשיב לשאלותיך למרות שמקורם מתחום הנפש המתפעלת.

אתה מניח שאדם צריך להאמין במשהו, לכן אתה תמהה: "במה אתה מאמין?".

נסה להשתחרר מהנחה זו ושאלתך תעלם כלא הייתה.

חשוב, מה משמעות האמונה? האם כוונתך שאדם צריך לדבוק במשהו שהוא מעבר להשגתו? לדמיין שיש למרות שאין? להזות "תורה" נשגבה הבאה ממקומות שאין לנו אחיזה בהם?

השאלה "במה אתה מאמין?" דומה לשאלה של אוהד כדורגל שזה כל עולמו: "לאיזה מועדון כדורגל אתה שייך?" הוא מניח מראש שלא יתכן שיש מצב שאדם יחיה עולמו ללא תמיכה בקבוצה כלשהי.

ואם תעמיק יותר תבין שעצם שאלתך מסבירה את החזרה בתשובה שלך. אתה נמצא במצב נפשי של צורך "באמונה" ולו היית חי בסביבה מוסלמית היית מתאסלם, בסביבה נוצרית היית מתנצר וכך הלאה.

חייך החילוניים הגיעו למבוי סתום מבחינה רגשית, לריקנות וחוסר תכלית הגורמים מועקה תמידית. במצב נתון זה האדם נוטה להתנתק מעצמו כדי להתנתק מתחושת המועקה המעיקה. וזה מה שעשית, הרגשתך צורך להתנתק, צורך זה יצר אצלך תחושה של רצון להאמין במשהו מחוצה לך, כדי להתנתק מעצמך. כלומר, לא הבנתך את הדת קדמה לרצון לחבור אליה אלא הרצון לחבור ל"אמונה" למשהו מעורפל, נסתר, נשגב ולא מובן קדם לחזרתך בתשובה.

ובכך מוסבר היטב מדוע אתה מרגיש ש"טוב לך". היית במצב של רצון לדבוק בהזייה מסוימת והדת היהודית סיפקה לך תשוקה זו. כל כת וכל קהילה שהייתה ממלאת את תשוקתך ל"האמין" במשהו, הייתה מספקת לך תחושה של "אושר". זאת אחת הסיבות שאנשים מתמכרים לסמים, יש להם תשוקה להתנתק מקיומם היומיומי הקשה. אפשר לומר על אלימות, סמים וחזרה בתשובה שהן שלוש אפשרויות בריחה מהתמודדות הקיום היומיומית. אאשש דבריי ממומחים בתחום:

מתוך מאמר "פגיעה באישיות כמניע להתמכרות" מאת צבי עמלי מתוך: "סמים" בעריכת דוד גרין (עמ' 119):

"בשיחות עם מתמכרים מדווחים רבים על האקסטזה שהסם מספק לצד התחושה שהחומר "מחזיק" אותם. תיאור זה מזכיר את המצבים האקסטטיים הינקותיים והילדותיים הדורשים הכלה והחזקה הורית. המשתמש מצפה מן הסם, או ליתר דיוק מן הקשר ההדוק הנוצר בינו לבין הסם, לאותה החזקה והכלה. הדבר בא לידי ביטוי במשאלות המתייחסות להצפה רגשית בכל מישורי האישיות ובכל גווני קשת הצרכים האנושיים שהביעו משתמשים תוך כדי עבודה אישית או קבוצתית איתם:

א. סיפוק משאלות של אושר, הנאה בטחון, שחרור מעצורים, תחושת ערך עצמי;

ב. מציאת מפלט ממצוקות לחץ, חרדה, כאב, דיכאון, בדידות;

ג. הרחבת החוויות החושיות, הרגשיות, האינטלקטואליות, החברתיות;

ד. יצירת קשר של קירבה, אינטימיות וחיוניות;

ה. חיפוש דרך ומשמעות כחלק מבניית הזהות העצמית;

ו. העברת מסר והבעת מחאה כנגד סמכות".

מדבריי אלה תבין את יתר תמיהותיך, כי יותר משהם שאלות הן יותר כמיהות. ובדרך שאדם רוצה ללכת הוא מוליך עצמו. ומה שהוא מתאווה לראות הוא יראה, ועובדות המכחישות את רצונו הוא יסתיר.

ואם בכל זאת נוגה התבונה פגע בך אמליץ לך לעבור בניחותא על תשעת הקונטרסים שלנו. לאחר שיתיישבו הדברים על לבך המשך לגלוש להנאתך כי תמצא בהם שחרור מהפחד ומהתשוקה שלך לברוח מעצמך.

עיין עוד בתשובה: "הרסתם לי את החיים".

בברכה

דעת – אמת

חזרה בתשובה היא בעצם בריחה מאחריות. כאדם חילוני החיים שלך לא הלכו לכיוון שרצית, לא הצלחת, לא הצלחת להתקדם לאן שרצית ולכן הטלת את האחריות על עצמך, אבל! לא ניסית למצוא פיתרון בעצמך. חזרת בתשובה, כלומר אתה מטיל את האחריות על חייך מעתה בידי האל. כל מה שיקרה לך מעתה והלאה – תלוי באל ובמצוות שאתה מקיים.

בדיוק כמו נהג משאית שפתאום יושב בכיסא שליד הנהג – האחריות כבר לא עליו ולכן ההרגשה שלו הרבה יותר טובה.

יתכן והאופי שלך לא חזק מספיק (זה לא נאמר מתוך התנשאות או קללה), ולכן היית חייב למצוא מישהו אחר עם אחריות ובמקרה שלך הדת היהודית או בעצם אמנון יצחק היה קרוב אליך. אם היית צעיר אמריקאי, אז יתכן והיית מצטרף לנצרות או לכת אחרת, אפילו לסיינטולוגיה, אבל הכי חשוב – האחריות לא שלך. לך אין שליטה על חייך כי זה הכל בידי האל.

תהנה כל עוד אתה יכול.

נמרוד