16 שנים • Anon בתודה,
דנה.
צוות
שלום דנה,
כדי להבין את המושג "קנאות לאומית" יש להתחיל בבסיס הערכי שממנו נובע מונח זה.
רצוני לומר, ערך האדם – חירותו ואושרו – כל אדם במשמע. המקבל ערך זה יקרא "הומניסט".
כל המקבל אקסיומה ערכית זו; הומניזם, מטבע הדברים, יתנגד לערכים הסותרים אותה ויתייחס אליהם בדחייה ובוז. לדוגמה, אנשי הדת, שרצון אלוהיהם קודם לאושרו של האדם וחירותו, מוכנים להרוג אדם שעבר על רצון האלוהים – כדוגמת פנחס שהרג את זמרי והמדינית וקיבל על מעשיו תגמול (במדבר, כה; 8). ההומניסט יכנה מעשה זה כ"קנאות דתית" כלומר מעדיף את הדת על-פני האדם.
כיוצא בו, "קנאות לאומית", יתייחס לאדם המעדיף את "הלאומיות" על אושרו של האדם.
כדי לשבר את האוזן אביא דוגמה, המתקיימת בזמננו בקרב "היהודים" שלאומיותם כלומר "העם היהודי" קודם לאושרו של האדם הפרטי. קיומו והישרדותו של העם היהודי, חשוב להם מכל ערך אחר ובלשונם יאמרו "העם היהודי הוא העם הנבחר מכל העמים". אנשים אלה, יתייחסו לאנשים שאינם מהעם היהודי בלעג וזלזול, ובמקרה שיחשבו שזרים מפריעים לשגשוג "העם היהודי" הם יהיו מוכנים להרוג, לגרש… ובלבד ש"העם היהודי" ישגיא. הם יאיימו ברצח – כפי שנרצח ראש ממשלה בישראל – אם הם ירגישו שלאומיותם מתערערת ומאוימת אף מקרב אנשים המוגדרים יהודים.
ובקצרה; קנאות לאומית מתייחסת למי שלאומיותו קודמת לאדם.
לצורך הבהרה, בשפה העברית מכנים "קנאות לאומית" בשם לאומנות. ואילו לאומיות (ללא קנאות) מתייחסת לאנשים שהאדם קודם ללאומיותו. לדידם הלאומיות אינה אלא תרבות כמלבוש לגוף האדם או הגדרת שייכות למדינה רצוני לומר אזרחות.
בברכה
דעת-אמת