שלום לך

ההלכה קובעת שצריך קירוב בשר בין הגבר והאישה ללא חציצה והפסק בניהם. ומי שירצה לנהוג מידת "חסידות וצניעות" צריך לקבל את הסכמת האישה, ללא הסכמת האישה נוהג זה מהווה עילה לתביעת גירושין.

דבר זה נלמד מהתלמוד (כתובות מח ע"א) : "האומר אי אפשי [אין רצוני לקיים יחסי מין] אלא אני בבגדי והיא בבגדה – יוציא ונותן כתובה".

מאידך, נאמר בתלמוד ירושלמי (יבמות פ"א ה"א) : " ר' יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו חמש חרישות חרש [בעל חמש בעילות] וחמש נטיעות נטע [ חמישה ילדים ] ודרך סדין בעל" משמע נהג לשים סדין בינו לבין האישה כדי למעט את הנאתו המינית.

שתי סוגיות אלה, הנראות לכאורה סותרות, מתישבות כפי שכתבנו לעיל: ר' חלפתא שם סדין לאחר שהאישה הסכימה לנהוג בצניעות זו (מגן אברהם סימן רמ ס"ק כב).

בברכה

דעת-אמת

שימו לב שאין מדובר ביחסים רגילים אלא בייבום. זהו המקור היחיד לסוג כזה של פרישות ולכן יש להבין אותו בהקשרו. ככל הנראה רבי חלפתא חשש מפני היבום בשל היותו "פגיעה בערווה" ולכן הוא לא חי עם אשת אחיו המת אלא רק הקים לאח זרע (וכפועל יוצא היה מחויב כלכלית לאישה ולילדיה-בניו). לכן הוא צמצם המעשה המיני להולדה נטו והשתמש בסדין. לכן יש להבין את השכר שזכה לו , לא כעידוד פרישות קיצונית (ולו בהסכמה) היות שפרישות כזו, גם אם קיימת במקורות, היא לחלוטין לא "מיינסטרים" אלא כתמיכ בתפיסתו את הייבום

שמעון

שלום שמעון

מקור נוסף הוא ר' אלעזר: אמרו עליו שבשעת תשמיש מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו שד (נדרים כ ע"א) על פי תלמוד זה פסק השולחן ערוך(אורח חיים סימן רמ סעיף ח) כך: "וישמש באימה וביראה, כמו שאמרו על ר' אלעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמו שכפאו שד…. ויש מפרשים: מגלה טפח, על הסינר, שהיתה חוגרת בו, שאף בשעת תשמיש היה מצריכה לחגרה ומגלה רק טפח ממנה, ומכסה מיד כדי למעט הנאתו"

הרי לך שאף שלא בשעת ייבום יש דרישה לצניעות בהפרדת סדין.

בברכה

דעת אמת