שלום אלול

אנשי האמונה תופסים את הוויית העולם מתוך משקפת "אלוהית" ולא מתוך הוויה אנושית טבעית.

לכן, על-פי בסיס אמוני זה, הגדרות חירות ועבדות שונות בתכלית מהגדרת חירות ועבדות של אתאיסט- הומניסט. בדיוק כמו שהגדרת טוב ורע שונות בתכלית מהגדרות טוב ורע של אתאיסט הומניסט.

אקסיומה/דוגמה זו של קיום רצון האל אין עליה עוררין, היא מוחלטת, ברורה, מובחנת ומוטמעת מהיותו עולל היונק משדי אמו. אמור מעתה המקיים את רצון האל עושה טוב (אף אם מזיק הוא לאדם כעקידת יצחק) המפר את דברי האל עושה רע (אף אם מועיל לאדם כגון המציל גוי ביום שבת). כיוצא בו לגבי הגדרת חירות ועבדות: העושה את רצון האל, שהיא האמת המוחלטת, הוא בן חורין כי חייו חיי אמת, והמפר את דברי האלוהים שהיא שקר מוחלט, הוא עבד לתאוותיו ויצריו. המצב הדואליסטי הזה; יצר טוב ויצר רע, הם המגדירים את הבן חורין והעבד – המקיים מצוות פועל מתוך אמת פנימית ומהרוח הנשגבה, ואילו המפר את המצוות פועל מתוך יצרים ותאוות. ואף שהם יודעים שאדם משעבד עצמו לאלוהים כי כך כתוב: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם … אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא, כה; 55)

הרי שלדידם המשעבד את גופו, רוחו, מצפונו, תבונתו ל"אמת" כלומר, ליְהֹוָה זאת החירות האמיתית. מאידך החי חיים טבעיים של חיי חירות, עונג, אושר גופני, רוחני ואינטלקטואלי שאינם במסגרת יְהֹוָה הרי הוא עבד ליצריו. כי התשוקה הטבעית; תבונה, עונג, אושר רוחני וגשמי, לשיטת הוזי האמונה, היא כניעה ליצר, ההתגברות על התשוקה הטבעית; כלומר, קיום מצוות, היא החירות. האזן לדברי משגיח רוחני בישיבת נחלת הלוויים, המסביר לתלמידיו מדוע חשוב לבטל את השכל והתבונה למען קיום מצוות, מדוע אסור לקרוא קונטרסי דעת אמת.

לכן, עצתם של אנשי האמונה למאמיניהם, כדי שיוכלו לשעבד עצמם ל יְהֹוָה שהוא חירותם, יש לעסוק בלימוד התורה והוא אומרם: "'וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת' (שמות, לב; 16)

"חרות על הלוחות- אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (משנה, מסכת אבות, פרק ו, משנה ב).

למעשה זה אינו פרדוקס מבחינתם אלא זו אקסיומה השקפתית בלתי ניתנת לערעור. ועליהם אפשר לומר "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", והם זקוקים לבני חורין טבעיים שיערערו על הבסיס האמוני שלהם.

עכשיו בא וראה דעתו של פילוסוף אתאיסט-הומניסט ברוך שפינוזה: "אני מכנה בשם חופשי דבר, הנמצא ופועל רק מתוך הכרח טבעו בלבד, ואילו בשם הכרחי או אנוס – זה שנכרע על ידי זולתו להיות נמצא ולפעול" (איגרות, אגרת 58).

לדעתו, אנשי האמונה הכופים על זולתם, הן בהפחדות מפני עונשים בעולם הזה ובבא, הן בחרמות ואזהרות וכיוצא באלה, גורמים לאנשי האמונה להיות מוכרחים ואנוסים לקיום המצוות ואין הם באים מתוך חירות הפועלת מתוך הכרח טבעי.

אוסיף עוד מדברי אדם גדול זה, מעניין לעניין באותו עניין: "מדרכם של בני אדם להניח, שהדברים הטבעיים פועלים כמותם לשם איזו תכלית ושאלוהים עצמו, כפי שהם פוסקים בוודאות, גם הוא מוליך הכל אל איזו תכלית מסוימת – אלוהים עושה הכל, אומרים הם, בשביל האדם ואת האדם בשביל שיהא הלה מעריץ אותו…אבל עם כשהשתדלו להוכיח שאין הטבע עושה שום דבר בכדי, זאת אומרת, מה שאינו משמש לתועלתם של בני אדם, לא הוכיחו עם זה, כמדומני, אלא שהטבע והאלים הם מוכי שגעון כבני אדם…אולם אין מן הצורך להרבות בדברים כדי להוכיח, שהטבע לא התווה לו שום תכלית וכל הסיבות התכליתיות אינן אלא בדמיונותיהם של בני אדם" (תורת המדות, מילואים לחלק ראשון).

בברכה

דעת-אמת

ברור לכל מי שיש שכל בקדקודו שהשואל לא שאל באמת (אני לא אתפלא אם השואל הוא העונה בעצמו…) שכן איך אפשר לשאול שאלה כל-כך רצינית בתורה- אדם ששונא אותה?! (מה שגם מסביר את האנונימיות של שמו…) ודאי שהדבר הזה מזויף ונועד ליצור רושם דמיוני כאילו יש ציבור גדול שמחפש את האמת דרככם, ואילו "אנשי הדת" ששואלים אתכם (האלמונים גם-כן, כדוגמת: "יהודי מאמין" וחבריו) הם קבוצת שוטים שלא מבינים שום דבר מהחיים שלהם. חבל, ציפיתי ליותר בגרות. והתאכזבתי.

ידידיה

שלום ידידיה,

הצג דבריך.

דעת-אמת היא במה מצויינת לדיאלוג כנה.

ובקשה, מתוך נסיוני עם הציבור הדתי, נסה לא להסתובב סחור סחור וגע בעניין.

בברכה

דעת – אמת