שלום איתי

במסורת היהודית תמיד היו אנשים, בדרך כלל רק גברים, שקיבלו על עצמם העמקה במצוות מעבר לחיוב המקובל. בעבר הרחוק בסביבות המאה השנייה לפני הספירה קראו להם חסידים. בזמן התנאים היו אנשים שחשו שמעבר לעולם הנגלה שהיה קשה עד מאד (חורבן הבית חורבן ירושלים, ביטול המקדש והכהונה-)

חייב להיות עולם נסתר שבו שורר סדר נצחי ראוי. הם תיארו עולם זה לאורך האלף הראשון בזיקה לשבעה היכלות עליונים ולמלאכי השרת הנצחיים (שהחליפו ההיכל והכוהנים המשרתים

באלף השני מתום מסעי הצלב אנשי תורת הסוד שנקראו מקובלים חילקו את העולם לחיצוניות ולפנימיות או לנגלה ונסתר או לסטרא אחרא וסטרא דקדושה. בדמיונם בראו עולמות עליונים שקראו להם ספירות או היכלות, אצילות או צחצחות וכולם היו חלק מתוך המכלול שנקרא פנימיות שכן לא היה לו ביטוי חיצוני. ככל שהתפתחה ספרות זאת ונודעה בשם קבלה היו חוגים שונים שקשרו את המצוות הגלויות לפנימיות הנסתרת. דהיינו כשאדם עושה מצוה מהתורה או מרבנן הוא מוסיף "למען ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" (למען ייחוד האל והשכינה) או כשהוא בונה סוכה הוא עושה זאת בדביקות תוך מחשבה על העלאת השכינה והקמת סוכת דוד הנופלת או תרומתו לקירוב הגאולה על ידי חיי קדושה. כל המצוות גוייסו להגברת משקל הקדושה בעולם ולהמעטת כוחו של הסטרא אחרא כשהמטרה הגדולה היתה מעבר מגלות לגאולה. כלומר המעשים הם אותם מעשים המחויבים מהתורה אבל כוונתם משתנה-כעת הם קשורים למעבר מגלות לגאולה, וקשורים לעולם האלוהי הנסתר המתחלק לקדוש ברוך הוא ולשכינה, לאין סוף ועשר ספירות, לימין ושמאל, לעליונים ותחתונים וכו. בכל דור מאז מסעי הצלב ועד היום וביחוד בתקופות שייסור הגלות הכבידו עד מאד וסיכנו את המשך הקיום של העם היהודי קמו חוגים שהתעניינו בפרטי העולם הנסתר שציירה הקבלה כדי לקרב את הגאולה.

בעולם המסורתי הפנימיות כללה מושגים כגון 'השתוות' מלשון שוויון נפש לעולם הזה; התפשטות הגשמיות=הפשטת הגשמיות; דבקות והתבוננות.

שהצטרפו לתפילה ולמצוות.

בספרי חירות על הלוחות-יסודותיה המיסטיים של החסידות (משרד הבטחון אוניברסיטה משודרת תש"ס), בספרי תורת אחדות ההפכים (מוסד ביאליק 1992) ובמאמרי 'פניה השונות של החירות: עיונים במיסטיקה יהודית' (אלפיים מספר15 1997) תיארתי בפירוט עולם מושגים זה שמבחין בין יש ואין או בין חיצוניות ופנימיות.

וביארתי את קשריו לגלות (חיצוניות) ולפנימיות (גאולה)

היום כשזכינו להיות עם חופשי בארצו ואיננו סובלים מעול הגלות ואיננו נתונים לשלטון הרשע והסטרא אחרא -גם אם יש לנו תלונות על השלטונות-למרבה השמחה, יש מקום לשאול למה ולמי מתכוונים אלה המדברים על פנימיות וכנגד איזו חיצוניות הם מורדים ואת מי חלילה הם משעבדים בשמה של רוחניות זו וממי הם גוזלים חירות בשמה של אמונה זו

בברכה

פרופ' רחל אליאור.

לאחר תשובתה האקדמית והמלומדת לעילא של פרופ' אליאור אציע את נקודת מבטי הצנועה על העניין: אני מסתכל על הפשט- האירועים ההיסטוריים ומשווה להתפתחות ההגות היהודית וזה בשילוב של הבנה כללית בפסיכולוגיה, סוציולוגיה והיסטוריה.

התנך והמשנה היו מעשיים ופרקטיים ועסקו בעולם הזה, הקיים והמוחשי. בסוף ימי בית שני התפתחה המיסטיקה. ראשית עלה המושג עולם הבא וחיים אחרי המוות כמו גם הישארות הנשמה. וכשהמציאות ההיסטורית היכתה קשות ומרות ביהודים שנחרב מקדשם, אבדה עצמאותם והם הלכו מדחי לדחי לאורך ימי הביניים עד לשואה הם הרחיקו למחוזות הדמיון. עכשיו זה לא שעד אז הכל היה מבוסס וריאלי בכל זאת- אלוהים שברא העולם, אלוהים שמשגיח על ה"אדם הקטן", מתחשבן איתו, דורש, תובע ומצפה ממנו-מה שנקרא "אלוהים אישי" או פרסונלי כלומר בעל רצון, וכהנה וכהנה הכל רשום בתורה כמיטב הדמיון האנושי: ניסים, נבואה וכיו"ב. אמנם המסגרת של התנך היתה המציאות ההיסטורית והעיסוק, כפי שכבר ציינתי היה העולם הריאלי והפרקטי אך הכל מבוסס על דמיון אנושי טוב.

המיסטיקה היהודית שהיא תולדה ותוצאה של חורבן בית שני, הגלות וכל הצרות והאסונות של הגלות כבר רחקה לעולם בדיוני ומומצא לחלוטין ובעצם ניתקה כל קשר עם המציאות- קשר שהיה קיים ביהדות הרבנית קרי: תורה בכתב ובע"פ וכל עולם ההלכה שעוסקים במציאות ובעולם הקונקרטי אף כי באופן הזוי למדי אבל עדיין. המציאות שהיכתה כה קשה בפרצופם של היהודים הביאה לכך שנאלצו להתנתק מהמציאות. גם עולם ההלכה של חכמי סורא ופומפדיתא החל מתעסק בדיקדוקי פרקטיקות דתיות ופולחניות והגות שמנותקת ממציאות ריאלית כולל דיונים הזויים על עבודת הקורבנות והמקדש וכו'. כלומר הניתוק מהמציאות של עולם ההלכה הפך לריחוף הזוי, כאילו טריפ על ל.ס.ד., בעולם המיסטיקה מספר יצירה וספרות ההיכלות ועד לספר הזוהר וקבלת האר"י.

המציאות הקשה הכתיבה סוג של טירוף, שיגעון אנושי שסבלו ממנו אבותינו. בסבלם הרב הגו ויצרו ובראו עולמות מופלאים, יצירה אנושית משובבת נפש. אכן יש עניין רב במיסטיקה גם לאתיאיסט שכמותי כי זו יצירה אנושית יפה.

א-ב-ל, בדיוק כמו הדת והאמונה באלוהים, לקחת את זה ברצינות גמורה לחיות בהתאם להלכה ולמצוות ולחילופין לקבל את המיסטיקה כמייצגת איזה "אמת" ול"האמין" בה – זה כבר בעיה קשה, בעיה נפשית הכוונה. ככה בדיוק נראה העם היהודי. הציונות ששאפה להבריא את העם ושהגיעה להישגים מופלאים ונפלאים בפן הפיזי והמעשי כשלה ונכשלה באופן חרוץ, מלא ומוחלט בפן הרוחני, נפשי. משך שנים רבות העם נראה כמשתקם ויוצר את דמות ,היהודי החדש" ברם היות והציונות היתה מעשית בלבד וננח הפן הרוחני חדרה לריק הזה הדת. כשהציונות המעשית הצליחה והתבססה ונוצר פנאי לעיסוק ברוחני והיות והיה ריק ציוני פנו רבים ל"חזור בתשובה, ונעלמו ונבלעו בעולם הדת. המגמה מתגברת וכובשת רבים וכבר במאורעות השנים האחרונות ניתן לראות אנה פנינו מועדות והמראה מזעזע, קשה ועגום לשכמותי. עצוב.

עמית הצדיק

יש לי שאלה. אני למדתי קבלה למעלה מעשור . גם חסידות כמובן אבל בעיקר קבלה של הרב אשל"ג. המון ספרים בנושא. וכתבי האר"י. האר"י בעצמו אומר לא זוכר בדיוק איפה " אל לו לאדם לחשוב שהתורה מדברת במונחים גשמיים אלא מונחים רוחניים בלבד. וכל מי שחושב שהתורה מדברת על מונחים גשמיים כמו כתוב למשל" כי יגח שור את חמור וכו'" עובר על לאו לא תשעה לך כל פסל וכל תמונה. אלא הכל מונחים רוחניים בלבד"

מכאן אתה רואה שאין משמעות לתורה בכלל וכל מאורעות התורה לק התרחשו. אלא הכל מטאפורות. וככה אני לומד את הקבלה ואני רואה אך ורק תהייחסות כמעין פסיכולוגיה ופילוסופיה בלבד.

לא חושב שכל מה שאמרו הקבליסטיים זה המצאות על ספירות וכו'. כי יש בזה הרבה מן ההגיון ועובדה גם הדתיים מתנגדים לזה בחירוף נפש רק אם עומדים המה בתנאים מסויימים מחמירים ביותר.

למה לפסול את הכל עדיין לא מבין. אז מה אתה אומר הכל כולל הכל חרטא וזהו??

אבי

שלום אבי,

האר"י ז"ל דיבר גם הוא במטפאורה. למעשה זו מטפאורה על מטפאורה.

רצוני לומר שכוונתו של האר"י "במונחים רוחניים" היא מטפאורה לדברים הגשמיים. האר"י שמהות חייו היו רוחניים המשיל את הגשמיות לרוח והרוח לגשם כך שכוונתו המעשית "כי יגח שור חמור" פשוטו כמשמעו.

כדי להבין דבריי – שאיני יודע אם הם מטפאורה – עיין במאמר: "מה מציאות ומה משל"

דעת – אמת

אוקיי אז יש לי שאלה בעניין של אלוהים.

אם אין אלוהים בעצם אז מה שקורה אחרי המוות פשוט כלום? האדם נעלם לאיזה שהוא ווקום מסויים כאילו חושך הגוף כלה ונפסד וזהו??

אז בעצם אפשר לעשות הכל מה שרוצים אין דין ואין דיין למעט חוקי המדינה.

אבי

תוכן:   שלום אבי,

ההשלמה עם החיים כפי שהם יביאו אותך לאושר ללא מורא ופחד.

יש לך את החרות לעשות כפי הדין והדיין הפנימי שלך ללא דין ודיין חיצוני לך; מפחיד, מאיים שכל כולו פיקציה מדומיינת לשעבד את האדם.

ראה חיים עם עצמך, תן לתשוקתך הטבעית לפרוח ולנסוק.

בברכה

דעת – אמת