19 שנים • Anon הייתי רוצה להמליץ בפניכם על נושא לכתוב עליו, והוא דרכי הפלפול התלמודי בימי הביניים (במיוחד הפלפול הפוסט-תוספותאי – פלפול רגנסבורג וכו'
מכיוון שחלק מהראשונים יצאו מנקודת הנחה תיאולוגית שגויה שלא יכול להיות דבר שנעלם מעיני חז"ל , ומהנחה הסטורית שגויה שהגמרא נכתבה על ידי עורך אחד (רב אשי), ומהנחה ספרותית שגויה לפיה אותו רב אשי ערך את הגמ' כיצירה מושלמת חפה מסתירות, מייתורים, משגיאות לוגיות, ש"מקשן" ו"תרצן" בסתמא דגמ' הם דמויות ממש עם "שיטות" משלהם בכל הש"ס , וגם שכל משפט בגמ' נכון כשלעצמו (גם אם נדחה אח"כ ע"י הגמ') , ומהנחה לוגית שגויה, לפיה דבר יכול להיות לא נכון בגלל שהוא סותר דבר מסויים אך עדיין לא לסתור שום דבר אחר – בגלל כל אלו ההנחות, אנו מוצאים שאלות בנוסח:
איך אפשר להגיד ה"א (הווה אמינא- הייתי אומר,חושב) מסויימת והרי כתוב במקום אחר…? (בעלי התוספות)
אם התרצן ענה תשובה מסויימת לשאלתו של המקשן , איך המקשן בכלל שאל אותה ? מה, הוא לא ידע את התשובה? (מהר"ם שיף ודומיו(
איך המקשן מקשה פה ככה ושם ככה? (פלפול ספרדי – רשב"א וכו')
גם אצל חז"ל , אנו מוצאים שאלות בסגנון " סברא היא למה לי קרא?" – כאילו התורה אמורה להיות היפך הסברא.
כל זה הוביל לכך שלימוד התורה , מחקר האמת הפך לספורט בלי מסקנות ( ראו "איש ההלכה " של הרב סולובייצ'יק(
וידועים הסיפורים על גדולי ישראל שהיו מקשים על דבריהם מדבר שאמרו קודם, ואלו היו עונים להם :" מתי אמרתי את זה ? בשבוע שעבר? מה שעבר עבר – תשכחו מזה !"
וגם האימרה " אין מקשין על הדרשן"
לאור כל האמור , נהירים דברי ביאליק (ב"המתמיד") " והכוחות האלה, על מה הם כלים?"
הרי לכם נושא לדיון!
בכבוד רב,
שלכם,
ווקר
צוות
דבריך מאירים עיניים וראויים להיכתב ולהיאמר, ונשמח מאוד שאת רעיונך תיישם בעצמך ותכתוב מאמר בנושא זה בבחינת: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא (קורא האיגרת הוא יהיה השליח), ואנו נשמח לעלותו לאתר.
וכדי שתשובתינו לא תהיה הצעה גרידא, נביא דוגמא לסגנון פלפול הבל של בעלי התוספות:
התלמוד (בבא בתרא טז ע"ב) כותב כך: "רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם – תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה".
חכמי אשכנז (בעלי התוספות) שאף לדברי אגדה בתלמוד התיחסו כאל אמת עובדתית ממשית שואלים כך:
ואם תאמר הרי בימי אברהם עדיין לא היה חולי בעולם כפי שמתבאר בבבא מציעא פז ע"א: עד זמנו של יעקב לא היה חולי?
ושתי הצעות יש לתוספות לשאלתם המגוחכת בשיטה הנקראת "חילוק" (הבחנה בין שני מקרים שנראים סותרים לכאורה):
1. עד תקופתו של יעקב לא היה חולי פנימי ללא התערבות חיצונית מקרית אך היה חולי מחמת מכה.
2. עד תקופתו של יעקב לא היה חולי שגרם למוות אך כן היה חולי ללא סכנת חיים.
ולשתי מציאויות של חולי אלה היה אברהם זקוק לתלות אבן טובה כדי לרפאות את החולים (חולי מחמת מכה או חולי ללא סכנה).
וכדי להגדיל ולהאדיר את הבלי הפלפול שואל המהרש"א בחידושי אגדותיו על דברי התוספות לעיל: מדוע אברהם אבינו, כשחלה לאחר שנימול, לא נעזר באבן הטובה לרפואתו?
והשיב: שחולי מחמת מילה אינה נחשבת כמחלה מחמת מכה אלא כחולי משמיים (מהרש"א דחה יישוב זה והציע יישוב אחר: אברהם בצידקתו כי רבה לא רצה להתרפאות על ידי האבן והשליך יהבו על ה').
וכך תרים ושטים להם חכמי אשכנז והבאים אחריהם בעולם הישיבות; דנים , מקשים, סותרים ובונים, מפרקים, מקישים , מתישים, מלאים, מעייפים והורסים את הכוחות האינטלקטואלים של שלומי אמוני ישראל כדי שלא יהיו נרפים מהבל פיהם ויאמרו: נלכה ונלמד חוכמה מהי?
בברכה
דעת – אמת