חכמי התלמוד גיששו באפילה בכל הנוגע למחקר רביית הדגים, עיין במאמרנו "ידיעת חכמים בסימני הדגים".

שם ביארנו שאין הבדל בין דגים טהורים לטמאים ורוב הדגים מטילי ביצים הם.

אך מה שמעניין ומעורר גיחוך הוא ההתפלפלות בענייני מציאות ללא מחקר או ידיעה אלא מתוך הטקסט בלבד. כלומר, אילו היו יודעים שרוב הדגים מטילי ביצים הם לא היו מתפלפלים לחינם.

נביא את הסוגיא התלמודית (בכורות ז ע"ב) מתורגמת כדי להקל על הקורא: במשנה נכתב 'דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה' משתמע מלשון המשנה "שבלע" קרי, ראינו את הדג הטמא בולע את הדג הטהור והוא מותר באכילה. אך אם לא ראינו אותו בולע ומצאנו בבטנו של הדג הטמא דג טהור אסור הוא באכילה משום שהוא וולדו המושרץ בביטנו. זאת למדנו מתוך התוספתא ' דג טמא משריץ ודג טהור מטיל ביצים' .

אם כך – לפי כלל ברזל זה שדגים טמאים משריצים, כלומר מגדלים את ולדותיהם בתוך הרחם – גם אם ראינו שדג טמא בלע דג טהור, היינו צריכים לאסור את הדג הנמצא בתוך הדג הטמא, משום שיש לתלות שאת הדג הטהור שבלע [הוא] נעכל והדג שאנו רואים הוא וולדו של הדג הטמא? על שאלה זו יש מגוון תשובות של חכמי התלמוד:

1. לדעת רב ששת – היתר אכילת הדג הטהור הוא במקרה שמצאו במערכת העיכול במעיים.

2. לדעת רב פפא – שמצא את הדג הטהור בוושט.

3. לדעת רב נחמן – שמצא את הדג שלם לחלוטין, ואם היה זה וולדו של הדג טמא הוא היה צריך כבר להשריצו, אלא יש לתלות שהוא הוא הדג הטהור שבלע.

4. לדעת רב אשי – היות ודג משריץ דג "בצלמו ובדמותו" ובבטן אנו רואים דג בצורה שונה הדומה לדג אחר יש לתלות שהוא בלע אותו ואינו וולדו. [עד כאן הסוגיא התלמודית]

מה שחשוב להסיק מהתפלפלות הסרק המובאת בתלמוד, הוא שעד עצם היום הזה נמצאת כת אנשים – האורתודוקסים – ה"ממיתים" עצמם על סוגיות הבל אלו בתמיכתם ועידודם של ממשלות ישראל.

בברכה

דעת אמת