שוב אחזור על דברים שהסברתי פעמים רבות: הרבנים מאז חתימת התלמוד משמשים כיועצים משפטיים ואינם מחוקקים. החוק כבר נקבע ונחתם מאז חתימת התלמוד (המאה החמישית לספירה).

הרבנים שבאו אחריהם עד עצם היום הזה אינם אלא מסכמים את החוקים שנקבעו בתלמוד, לומדים דין מתוך תקדים משפטי או מתוך נוסח החוק. מטבע הדברים יהיו פרשנויות רבות כדרכם של יועצים משפטיים המבינים שונה את נוסח החוק ואת כוונת המחוקק.

כך הוא לגבי פיאה נוכרית לאישה נשואה.

במשנה מוזכר שמותר לנשים לצאת ביום שבת עם פיאה נוכרית לחצר אבל לא לרשות הרבים, לכאורה משתמע שנהגו נשים לצאת עם פיאה בימי חול: "יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה … ובפאה נכרית לחצר" (משנה, מסכת שבת, פרק ו, משנה ה).

מכאן מתחילים היועצים המשפטיים (הרבנים למאמיניהם) להתפלפל בשאלה האם מותר לאישה נשואה לחבוש פיאה נכרית ככיסוי ראש.

לא ניכנס לעובי הדיונים והפלפולים עם תוספות מיסטיות כאילו יש הבדל בין שיער האישה הטבעי הגדל על ראשה לבין שער שאינו גדל על ראשה וכיוצא באלה השערות על גבי השערות זה מתיר באופן גורף, זה אוסר באופן גורף ויש שמקלים במקרים מסוימים.

הנה אביא לפניך את הכרעת הרב עובדיה יוסף:

"ולכן מצוה לפרסם ברבים לבל תצאנה הנשים הנשואות בפאה נכרית לרה"ר, כי בעוה"ר התחילו מחדש כמה מעדות המזרח לפרוץ גדר ולהקל בדבר, ובתוכן הרבה מנשי ת"ח ורבנים בישראל, מחוסר ידיעה בפוסקים. כי אין חכמה לאשה אלא בפלך (עובדיה יוסף מרגיש טבעי להתייחס לאישה כבורה היודעת לארוג ולסרוג בלבד)…. [ואילו] בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל. ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה" (שו"ת יביע אומר, חלק ד – אה"ע, סימן ג).

תוסיף לגורמים המשפטיים צרכים תרבותיים ומגמות פוליטיות ותבין את ההיתר של חב"ד ללכת רק עם פיאה ואת האיסור של עובדיה יוסף ללכת עם פיאה.

כמובן שרבנים, לצורך שליטה על מאמיניהם, לא ידלגו על הפחדות ולנכס אליהם את שערי גיהנום כאילו יושבים על פתחה.

המשך להתחזק בתפיסה החילונית, צבור ידע – כי ידע הוא כוח, ואל תהסס לומר את הדברים במלוא עוצמתם גם לאחותך.

בברכה

דעת – אמת