הדת היהודית שוללת פנייה לבתי משפט של מדינת ישראל מטעם הגיוני, חברתי ואמוני.

ובגלל סיבות אלה החברה הישראלית צריכה להוקיע את מציאותה של מערכת משפט (בתי דין רבניים) השוללת את מערכת המשפט שלה עצמה – אין לך זילות ערכית גדולה יותר מאשר מערכת משפט הנותנת גושפנקא חוקית למערכת משפט נוספת המתנגדת לה.

צריך להבין שני דברים בסיסיים המתקיימים בכל חברה אנושית מוגדרת – עם או מדינה.

ושניים נוספים המתאימים לחברה דתית:

1. כל חברה, קהילה, ארץ ועדה שיש לך מערכת משפט וחוקים שקבעה על פי הנורמות והערכים המובנים לה והנראים לה ראויים ורצויים לא תהיה מעוניינת לדון על פי ערכאות זרות שאינן תואמות את משפטיהם וערכי המוסר שלהם.

2. השלטון או בעלי הסמכות ישאפו לשליטה על נתיניהם, ואחת הדרכים היא דרך בתי המשפט. מטבע הדברים בעלי השליטה יאסרו לפנות לבתי משפט אחרים משום שצעד זה מהווה החלשה של המימסד – אפילו במקרים שמערכת החוקים דומה.

3. חברה דתית, המאמינה שציוויה וחוקיה מקורם שמיימי, יאסרו על המאמינים לגשת לבית משפט שמושתת על מערכת חוקים אנושית,משום שצעד זה, נתפס על ידי הדתיים, כהתרסה כלפי האלוהים.

4. קהילה דתית המאמינה שחוקיה הם אלוהיים בהכרח שייסברו (לא שכך באמת אלא כך יטיפו למאמיניהם) שהחוקים קבועים לנצח נצחים משום שדעת – אלוהים ודעת – אמת אינן משתנים.

לאחר הקדמה זו נצטט את פסק ההלכה של הרב עובדיה יוסף שהיה רבה הראשי של מדינת ישראל וישב כראש בתי הדין בארץ :

שאלה: בהיות וידוע שלפי דין תורה אין הבנות יורשות את אביהן במקום שיש בנים, וזאת בניגוד לחוק המדינה שעל פיו דנים בבתי המשפט החילוניים שהבנות יורשות בשוה עם הבנים, האם מותר לפי ההלכה לבנות לתבוע חלקן בירושה בבית משפט חילוני, ולקבל צו ירושה בהתאם לחוק, בהסתמך על מאמר חז"ל דינא דמלכותא דינא?

סיכום התשובה:

"לפי ההלכה על פי תורתינו הקדושה אשר היא חיינו ואורך ימינו, ודבריה נר לרגלינו ואור לנתיבותינו, אסור בהחלט לדון בדיני ירושות ונחלות וכן בדיני ממונות אלא על פי התורה שהיא נצחית ולא תשתנה בשום זמן ח"ו, שנאמר: 'והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת'. (וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ז' הלכה ז'). ולכן איסור חמור הוא להתדיין בכל הדינים האלה בפני ערכאות ששופטים לפי חוקות הגוים, אשר עליהם נאמר ומשפטים בל ידעום. ואין כל הבדל בזה בין כשהשופטים גוים, לבין כשהשופטים יהודים הדנים על פי חוקות הגוים, שלא כדין התורה. ואם הבנים רוצים לוותר מחלקם לטובת הבנות כדי שיטלו עמהם בירושה, יגשו אל בית הדין הרבני אשר בשער מקומם, ויקנו מידם בקנין גמור ושלם, או באגב, (כגון מטבע שאינו נקנה בחליפין), באופן המועיל על פי דין תורה. וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום". (שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן סה ).

בברכה

דעת – אמת