שלום שירה,

אצטט קטע מדרשת עובדיה יוסף במוצ"ש (מתוך: מוספשבת מעריב 03.07.09 אבישי בן-חיים):

"יש אנשים לא יודעים מה זה אוכל, יש כאלה מצד שני לא יודעים בכלל איך לבשל, ברוך השם אדם שחנן אותו ה' באישה אשת חיל יודעת לבשל, איך שיהיה טעים האוכל. היום יש ספר שמצביע על מיני בישולים, כולו מיוחד על בישולים. אם אשתו לא יודעת – יקנה לה את הספר הזה. ראי, זה הבישול כך, זה הבישול כך. תיתן לו מטעמים כמו שירצה. היא לא יודעת לבשל מסכנה, לא למדה. כל הזמן הלכה בבית ספר תיכון, נעשית חכמה, פילוסופיה – אבל לבשל לא יודעת. מה שווה? רוצה לאכול – מה יאכל? יאכל פילוסופיה?". [טענה זו תואמת יותר את האברכים המכלים כוחותיהם בהבלי התלמוד: "תלמוד הוא יודע אבל לפרנס לא יודע, מה שווה? תרצה לאכול מה תאכל? תאכל תלמוד?"].

אלה תמצית דברים המשקפים את המנהיג הפוליטי של יהודים יוצאי מדינות ערב.

מסופקני אם לאדם זה יש יכולת העמקה, ובטוחני שאם יתרצה (מן הסתם לא יסכים לאתגר את מוחו) לקרוא את ספריו של הפילוסוף ברוך שפינוזה לא יצליח להבינם גם יתאמץ מאוד.

המכיר את פסיקותיו של אדם זה יודע שאינם אלא לקט פסקי הלכה כחמור נושא ספרים המשחק בפסיקותיהם. והרי הוא כתלמיד חכם שאין בו דעת שנבלה טובה ממנו. מרבה הוא בלקט פסקי הלכה בתשובותיו כשעניינם הוא מעט ופשוט בבחינת: "קוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים" (קהלת, ה ; 2).

כדי לא לומר דברים ללא תימוכין אביא דוגמה.

עובדיה יוסף נשאל (יביע אומר, חלק יורה דעה, חלק, א' סימן ט') האם מותר לאכול אוכלים ששהו מתחת למיטה היות ובתלמוד (פסחים קיב ע"א) אסרו מחמת סכנה של "רוח רעה": "אוכלין ומשקין תחת המטה, אפילו מחופין בכלי ברזל – רוח רעה שורה עליהן". עובדיה יוסף האריך בתשובתו (7491 מילים, 14 עמודי A4) וליקט דעות של פוסקים מהעבר, דעות על גבי דעות בנושא רוח רעה מבלי להתייחס למציאות העובדתית האם יש סכנה או לא. הרי זו שאלה של סכנת חיים כלומר, בעיה קיומית שצריך לבודקה אמפירית. מביא הוא את דעת הרמב"ם השולל רוחות רעות וכנגדו מביא את שוללי הרמב"ם האומרים ש"הפילוסופיה הטעתו", וכך הלאה והלאה…

לו היה הרמב"ם חי בזמן עובדיה יוסף היה מכנה אותו "פתי מאמין לכל דבר".

הנה כך מתאר הרמב"ם את דעתו להכרת הדברים: "דעו רבותי, שאין ראוי לנו להאמין אלא באחד משלושה דברים:

הראשון – דבר שתהיה עליו ראייה ברורה מדעתו של אדם, כגון חכמת החשבון והגימטריאות והתקופות.

והשני – דבר שישיגו האדם באחד מחמשת ההרגשות, כגון שידע בודאי שזה אדום וזה שחור וכיוצא בזה בראיית עינו, או שיטעם שזה מר וזה מתוק, או שימשש שזה חם וזה קר, או שישמע שזה קול צרוד…

והשלישי – דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים ומן הצדיקים. וצריך לבעל דעה לחלק בדעתו ובמחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר זה האמנתי בו מפני הקבלה, וזה האמנתי בו מפני ההרגשה, וזה האמנתי בו מפני הדעה. וכל מי שיאמין בדבר אחר, שאינו משלושת המינים האלו עליו נאמר: "פתי יאמין לכל דבר" (אגרות הרמב"ם, אגרת אל חכמי מונטפשליר על גזירת הכוכבים, הוצאת שילת). [כמובן שמהעת החדשה סמכות כתבי הקודש נשללת לחלוטין כספקית ידע ואתיקה ואינה אלא ציות].

וכשהניסיון והתבונה סותרים את דעת חכמי התלמוד דעת הרמב"ם ללכת אחרי הניסיון והתבונה.

ומה עושה עובדיה יוסף בזמננו? הולך כרכיל מפוסק לפוסק ומתעלם לחלוטין מהתפתחות המדע והקדמה (עובדיה יוסף מזהיר את מאמיני הדת מפני השד קטב מרירי, מסביר טרגדיות על-פי תורת גלגול נשמות).

עד כה דיברתי על עובדיה יוסף לשיטת אנשי הדת, עכשיו אתייחס לסכנה שגורם אדם זה לחברה הישראלית בכלל ולתומכי מפלגת ש"ס בפרט.

כמנהיג פוליטי הוא הקים את רשת החינוך אל המעיין שמטרתה ללמוד תורה, להופכם לבחורי ישיבה שיעסקו כל היום בתלמוד, לא יתגייסו לצבא, יתחתנו ויביאו ילדים שיכנסו לרשת 'אל המעיין' וחוזר חלילה עד קריסתה של החברה הישראלית כחברה נאורה משכילה ודמוקרטית.

בברכה

דעת – אמת