אתן הקדמה.

דרכם של בני אדם להתעלם מהתוכן ולהתייחס ל"קנקן".

ובנדון התורה "הקנקן" הוא האידיאה שלה. "התורה" נהפכה למין ישות בפני עצמה לכן נמצא בפי הבריות ביטויים כגון: "התורה חוגרת שק", "חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם" כאילו מציאות התורה עומדת בפני עצמה ללא תלות בקיומם של בני אדם.

תופעה זו, שבני אדם מתייחסים "להילה" ומתעלמים מהתוכן מוכרת היא למטיפי המוסר היהודי. זכורני שהרב שבדרון היה מבכה על כך שהתלמידים רצים לשמוע את הרבנים שקולם ערב, אדרת זקנם מרשימה ומתעלמים מתוכן הדברים.

הוצא מהתורה את הילתה וקדושתה ומיד יצא הודה, יצא זיוה יצא כבודה.

כי תוכנה מתאים לתקופה קדומה.

התורה, כספר חוקים וכספר הוראה להתנהגות הולמת, איבדה את הרלוונטיות שלה.

כל האנשים, חילונים כדתיים, קתולים כפרוטסטנטים, מתכוונים ללמד את התורה יותר מאשר ללמוד ממנה.

כפי שניסח זאת שפינוזה: "על-פי רוב היתה דאגת התיאולוגים, איך יוכלו לסחוט מכתבי הקודש את הזיותיהם וסברותיהם".

ויתירה מכך, אליבא דיהדות הרבנית התורה אינה אלא חספא בעלמא והטקסט הרלוונטי בעיניהם הוא התלמוד אף שרמתו נמוכה מהתורה.

אם כך מה נשאר מהתורה? "כאמצעי חינוך למוסר אולי "אנטיגוני" של סופוקלס או תורת המידות של קאנט עולות עליו, כפילוסופיה – אפלטון ושוב קאנט חשובים הימנו; כשירה – אולי סופוקלס או שקספיר עולים עליו, כהיסטוריה – ודאי תוקידידס מעניין ומעמיק ממנו. רק כדברי אלוהים חיים" (ישעיהו ליבוביץ, יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל, עמ' 21).

ומה שמטריד ביותר, שהתורה כטקסט חינוכי מלמדת לשעבד את האדם לישות לא ידועה אף בניגוד למצפון האישי. כל דיני הקורבנות, דיני השמדת עובדי אלילים, השמדת עם שהרגיז את אלוהים, דיני עבדות, דיני נזיקין, כיבוש ארץ ישראל, חרמות, רציחות פנחס את הנואפים, היחס לבת ולאישה, וכאלה רבים אינספור ועדיין הבריות קדים קידה לתורה ומזלזלים באמנה הבינלאומית הקוראת בצורה פשוטה: לחיי חרות ועצמאות לכל אדם ללא הבחנה דת, מוצא, לאום, מין… איזה פשטות קולעת לחיי אושר, כבוד וזוהר.

נ.ב יוסי אשאל אותך מה ששואל אני רבים: מה מלמדת אותך התורה שהאמנה של אומות המאוחדות אינה מלמדת אותך?

בברכה

דעת – אמת