שלום ענת,

ניכר ששאלתך נובעת מתוך תמימות כאילו היהדות הממסדית יש בה עקרונות מוסר והומניות ולא היא. גם כשתמצאי מסקנות הלכתיות התואמות למסקנות הומניות דעי שיש בניהם פער גדול היות והמניע שונה – המניע ההומני נובע מערך האדם ואושרו והמניע הדתי מהציות לאלוהים ואושרו אף על חשבון אושרו של האדם ובעלי חיים.

דבר זה – דבקותם בציות הדווקני לאלוהיהם על חשבון האנושיות – בא לידי ביטוי בפלפולם בדין סירוס ועיקור בהלכה.

מניין להם לחכמי בבל שאסור לסרס אדם ובעלי חיים? הרי הם צריכים לשאוב קביעה זו מטקסט התורה. תשובה: התורה הקפידה שבעלי חיים המובאים כקורבן בבית המקדש יהיו תמימים ובריאים לכן אסרה להביא חיות בעלי מומים ומסורסים, ואסרה זאת בזו הלשון: "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת [מסורסים] לֹא תַקְרִיבוּ לַה' וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא, כב; 24), מתוך שנאמר: "וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ" דרשו חכמים שאסור לסרס אדם ובעלי חיים. ובלשונם: " מניין לסירוס באדם שהוא אסור – תלמוד לומר: "ובארצכם לא תעשו" – בכם לא תעשו" (שבת קי ע"ב). אף שדרשתם מפוקפקת לכל המעיין בכתוב אין הדבר נורא משום שמסקנתם ראויה היא. מה שמקומם הוא המשך פלפולם המתמקד בטקסט ומתעלם מהאנושיות. לדעתם אסור לסרס במעשה ישיר של סירוס באבר המין של הזכר אך אם מסרסו באופן עקיף מותר. וכך הציע אחד מהחכמים כיצד לסרס תרנגול מבלי לעבור על האיסור התורני של סירוס: יטול כרבלתו ומתוך צער על שניטלה כרבולתו והדרו התרנגול ימנע עצמו להפרות את הנקבה ובלשונם: "הרוצה שיסרס תרנגול, יטול כרבלתו, ומסתרס מאליו". (שבת קי ע"ב). כלומר מותר לצער את התרנגול מאוד על ידי נטילת הכרבולת ובלבד שלא לעבור את איסור הסירוס באיבר המין עצמו. משמע לא דאגה לצער בעלי חיים בראש מעיינם אלא דקדוקי עניות של הטקסט.

עכשיו לשאלתך: ההלכה אוסרת לסרס אדם ובעלי חיים ממין הזכר איסור המוגדר בפיהם איסור תורה והמסרס מקבל עונש של מלקות, אבל את הנקבות מותר לעקר. אלא שחכמים אסרו לעקר גם את הנקבות גזירה שמא יבואו לעקר גם את הזכרים. מתוך כך הסיק הרב עובדיה יוסף שמותר להשקות משקה מעקר את הנקבות היות ולא מעקרים אותן באופן ישיר באברי המין. ובלשונו: "אפילו לכתחלה מותר לאשה לשתות כוס של עיקרין, אפילו אם אין לה צער לידה יותר משאר נשים, ואפילו אין לה שום חולי". (שו"ת יביע אומר חלק ח – אה"ע סימן יד). כמה מגוחכים פסקי ההלכה שמתעלמים מרוח החוק ודבקים בפרקטיקה היבשה. והנה הצעה לחברי הכנסת החרדים והדתיים להשקיע כספים לפתרון עיקור חיות המחמד הנקבות במתן זריקה מעקרת.

עד שלא יופרדו מוסדות הדת מהמדינה חדשות לבקרים נמצא עצמנו מתבוססים במדמנה של ההלכה. רק כך נציל את המדינה מהדת ואת הדת מהמדינה.

בברכה

דעת – אמת