שאלות ותשובותקטגוריה: דעת אמתסיפור מתן תורה והבריאה
16 שנים • Anon
רציתי לשאול , האם מוזכר איפה שהוא בהיסטוריה האנושית סיפור כגון סיפור מתן תורה , האם יש איזה רישום היסטורי לסיפור אחר דומה לסיפור מתן תורה , המסופר על די קבוצה אתנית אחרת שהיא לא בני ישראל .

כמו כן רציתי לשאול האם עוד ספר קדום (משחר ההיסטוריה)

מדבר על בריאה של יש מאין , או בריאה בכלל(סותר את קדמוניות העולם) כמו ספר בראשית (דבר המתאים לתאוריית המפץ הגדול) .

תודה רבה

דרור

2 Answers
16 שנים • jsadmin צוות
שלום דרור,

אירועים בהם קבוצות גדולות של אנשים טענו שהן חוו, בזמן ובמקום מסוים, התגלות על-טבעית, ידועים היטב, גם מהמאה ה-20 לספירה. דוגמא אחת של אירוע כזה היא ההתגלות של מרים, אמו של ישו, בקרבת הכנסייה הקופטית בזייתון, פרבר של קהיר, בשנת 1971 מובא "במכתב לרב":

"הסיפור על התגלות להמונים הוא כמובן איננו ייחודי ליהדות. בדת הקתולית יש מסורת מוצקה בדבר התגלויות של מרים, אמו של ישו, לבודדים ולקבוצות, נוצרים ולא-נוצרים כאחד, במהלך ההיסטוריה. לפי האמונה הקתולית, ההתגלויות של מרים התרחשו במקומות שונים על פני כדור-הארץ, מהמאה הראשונה לספירה ועד ימינו אלה. ברובם של המקרים התגלתה מרים בפני בודדים או קבוצות קטנות של בני-אדם, אולם קיימים גם דיווחים על התגלויות להמונים. מבין האירועים מסוג זה, המפורסם ביותר הוא, כנראה, ההתגלות של מרים ליד הכנסייה הקופטית בזייתוּן, פרבר של קהיר, בין ה-2 באפריל ל-29 במאי, שנת 1971. נאמר אז שמיליונים היו עדים להתגלויות אלה, שמשכו עניין רב; דיווחים עליהן הופיעו הן בעיתונות המצרית והן בעיתונות העולמית, וכן במספר ספרים שנכתבו בנושא. הנה התיאור מתוך אחד הספרים:

"בדיוק שבוע לאחר-מכן [אחרי ההתגלות הראשונה של מרים] הייתה התגלות נוספת, ואז עוד אחת ועוד אחת, בזו אחר זו. הן תמיד התרחשו בלילה ובדרך-כלל קדמו להן אורות מיסתוריים, הנוצצים ומבריקים בדממה מעל הכנסייה, כמו חופה של כוכבים נופלים. עד אחד תיאר אותם כ'מטר של יהלומים העשויים מאור'. מספר דקות לאחר-מכן הופיעה קבוצה של יונים זוהרות, שעפו מסביב לכנסיה שטופת-האור. הם תוארו בידי עדים כ'יצורים מוזרים דמויי-ציפורים העשויים מאור' אשר עפו בקלילות מדהימה מבלי להניע את כנפיהם. הם תמיד נעו במבנה בעל צורה מוגדרת ונעלמו לפתע כמו פתיתי-שלג נמסים. מייד לאחר מכן הייתה מתרחשת התפוצצות אור מסנוורת שנראתה כבולעת את גג הכנסייה. כשפחתה עוצמת הסינוור, נראה האור כמעצב עצמו לדמות זוהרת של גבירתנו [מרים]. תמיד ראו אותה בשמלה לבנה ארוכה וצעיף אור כחול-לבן. הצופים הנדהמים שצפו מלמטה יכלו גם לראות את מלבושיה הנעים ברוח הלילה החמימה. הילה מסנוורת הקיפה את ראשה… היא זרחה כשהיא עטויה זוהר רב-עוצמה, כמו שמש דמוית אדם, והכנסייה הייתה שטופה כולה בכיסוי אור מפואר. הדמות בחזון גלשה בקלילות בין כיפות הכנסייה, כשהיא קדה ומברכת את הקהל המפיל תחינתו לפניה, קהל שבהמוניו עמד מסביב לכנסיה בדוחק ובצפיפות…

התדירות, בה אירעו החזיונות, השתנתה באופן ניכר. בימים הראשונים היא [מרים] הופיעה כמעט כל לילה, ולעיתים מספר פעמים במרווח של כמה שעות. אולם ככל שהזמן חלף, פחתה תדירות החזיונות. משך זמן ההתגלות היה בלתי-צפוי מראש. בלילות ה-4-5 למאי וה-8-9 ליוני נמשכה ההתגלות ברצף מהשעה 8 בערב ועד 5 בבוקר, ואיפשרה למאות צופים צוהלים למהר הביתה חסרי-נשימה ולחזור מלווים במשפחותיהם ושכניהם הנדהמים…

בשורת ההתגלות התפשטה כמו אש ברחבי מצרים, יצרה גל של התרגשות חזקה, ומשכה המון רב מאוד של נוצרים, יהודים, מוסלמים ולא מאמינים לזייתון כדי לחזות בהתגלות במו עיניהם. תוך מספר שבועות הגיע מספרם של הנוכחים במקום לכ-250,000 איש ללילה, והדבר יצר שיבושי תחבורה שאיימו לשתק את קהיר. כל התגלות של הבתולה [מרים] לוותה בזעקה מחרישת-אוזניים שעלתה מתוך אלפי הנרגשים שהקיפו את הכנסייה המוארת מכל עבר: "אנחנו מאמינים בך, מרים הקדושה! אנחנו עדים לך, מרי הקדושה!". מספר רב של מוסלמים, שכרעו ברכיים על מחצלות-תפילה, וקראו פסוקים מהקוראן בשבח מרים, הרימו קולם במזמורים נרגשים לכבודה… אחרים התפללו ביחד עם קתולים, קופטים ופרוטסטנטים – זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נוצרים ומוסלמים התפללו יחדיו בהמוניהם'.

(Francis Johnston, When Millions Saw Mary [Chulmleigh, UK 1980], pp. 4-5)

כל זה אירע, כאמור, רק לפני 30 שנה בקירוב. עדים רבים לאירועים חיים עדיין, וניתן להשיג עדויות רבות על רוחות-הרפאים, שנראו בזמן ההתרחשות.

ואם קבוצה יכולה להיות מוגדרת במספר 5000 איש הרי שכבר בברית החדשה התגלויות וניסים הופיעו:

ישו מוצג בברית החדשה כדמות מחוללת ניסים ונפלאות וזהו מוטיב משמעותי בברית החדשה. ככלל עליך לדעת שההמון לא יעריץ אדם ללא שיספר שראה במו עיניו את גדולתו, ניסיו ופלאותיו שחולל נשוא הערצה. לכן מסופר רבות על הניסים, ריפוי חולים וגירושי השדים שישו עשה בפני "העם".

כך למשל מסופר (נס הדומה למן שירד מהשמיים) שישו האכיל 5000 איש למרות שלא היו אלא 5 ככרות לחם ושני דגים (מרקוס, ו; 45).

ולא רק בפני "העם" המאמין אלא מול עיניהם הביקורתיות של הפרושים חולל ניסים: "וישב ויבוא [ישו] אל בית הכנסת ושם איש אשר ידו יבשה. ויתבוננו בו [הפרושים] …ויאמר אל האיש פשט ידך ויפשט ידו ותרפא ותשב כאחרת. והפרושים יצאו מהרה…" (מרקוס, ג; 1-7).

"ויבוא יריחו…הוא ותלמידיו והמון עם רב. והנה ברטימי בן טימי איש עיור …ויאמר ישוע אליו לך לך אמונתך הושיעה לך ופתאום ראה" (מרקוס, י; 46-52).

בספר מעשי השליחים (פרק ב') מסופר על התגלות רוח הקודש, בחג השבועות (הוא זמן מתן תורה על-פי המסורת היהודית) בפני ציבור רב שדיברה לכל אחד בשפתו: "וביום מלאת שבעת השבעות נאספו כלם לב אחד. ויהי קול רעש מן השמים פתאום כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר הם יושבים בו. ותראינה אליהם לשנות מתפרדות במראה אש ותנוח אחת אחת על כל אחד מהם. וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח לספר…ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבוכים כי כל איש שמע אתם מדברים כשפת ארצו. וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה המדברים האלה הלא כלם בני הגליל המה. ואיך שומעים אנחנו אתם איש כשפת ארץ מולדתנו. פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים …וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש".

ישו הלך על הים בפני תלמידיו: "וירא אותם [את תלמידיו] מתיגעים בשוטם כי הרוח לנגדם…ויבוא אליהם מתהלך על פני הים… והם בראותם אותו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו…ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא" (מרקוס, ו; 47-52). [ואין סוף להבלים].

לגבי סיפור הבריאה בספר בראשית (ובאופן מדויק יותר, הסיפור בבראשית א, שיש בו הבדלים משמעותיים מסיפור הבריאה בבראשית ב).

אתה מניח שסיפור הבריאה מתאר בריאה יש מאין ואין פרשנות זו מוכרחת אלא ההפך. אומנם, מאז הפרשנות היהודית של ימי הביניים (במיוחד הרמב"ם) מקובל לראות בו סיפור של בריאה "יש מאין" (מונח שטבעו שלמה אבן גבירול) . אבל קריאה מדוקדקת של בראשית א מראה, שלא בהכרח לכך התכוון מחבר הסיפור. שני הפסוקים הראשונים של בראשית א: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם". גם אם נתעלם מכך שהפסוק הראשון הוא למעשה מבנה של סמיכות עם משפט משועבד, שפירושו "בראשית בריאת השמים והארץ בידי האלוהים" (כפי ש"קִרְיַת חָנָה [מלשון חניון] דָוִד" בישעיהו כט א פירושה "קריה בה שהה דויד" עיין אבן עזרא), וגם אם נניח שהאל ברא את השמים והארץ יש מאין, הרי שהפסוק הראשון אינו אומר מאומה לגבי בריאת המים, ואילו בפסוק השני המים מופיעים כישות קיימת. ומאידך, תפיסת המים כיסוד ראשוני שממנו נברא העולם הפיזי התקיימה גם בתרבויות אחרות של המזרח הקרוב הקדום – למשל, במיתוס הבריאה הבבלי ובאחד ממיתוסי הבריאה שהיו קיימים במצרים

(ראה http://en.wikipedia.org/wiki/Creation_myth#Middle_East).

לכן, מסתבר שגם בסיפור הבריאה בבראשית א מילאו המים תפקיד דומה.

חיזוק לכך, שאין הכרח ללמוד מהתורה על בריאה יש מאין, אפשר לקבל מהרמב"ם עצמו. הטוען שלא בגלל תיאור התורה את הבריאה הגיע למסקנתו על חידוש העולם, שהרי אפשרי ללמוד מהכתובים שהעולם קדמון (מורה הנבוכים, חלק שני, פרק כה ).

הוסף לכך שהרלב"ג סובר שאכן העולם קדמון ותמיד היה חומר היולי (חומר/יסוד ראשוני). הוא כמובן הושפע מדעות הפילוסופיים היוונים, כפי שגם הרמב"ן הושפע וסבר שבבריאת העולם אלוהים ברא קודם את החומר ההיולי וכך הוא מפרש את צמד המילים "תוהו ובוהו": "[אלוהים] הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון, נקרא ליונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר" (בראשית, א; 1).

ובימינו שאנשי המדע יש להם תיאוריות מדעיות על "המפץ הגדול" הרי שאם אנשי הדת יקבלו תיאורייה זו ישתמשו בה לפרשנות המקרא כפי שנהג הרמב"ן לגבי חומר ההיולי שהיה מקובל על המדענים בתקופתו.

רצוני לומר, שיותר ממה שאנשי הדת לומדים מכתבי הקודש הם מלמדים את כתבי הקודש.

בברכה,

דעת אמת

16 שנים •
שלום דרור,

ברצוני להוסיף מעט על דברי דעת אמת בתגובה לשתי שאלותיך, ולאחר מכן ברצוני להתייחס לנקודה אחת שדעת אמת העלו.

שאלתך הראשונה הייתה האם ישנו עוד תיאור של התגלות המונית בעמים אחרים, ועל כך היטיבו דעת אמת לתת לך את הדוגמא על סיפור התגלותה לכאורה של מרים אם ישוע הנוצרי בזייתון. אפשר להוסיף לכך עוד דוגמאות, כגון התגלותה לכאורה בפני קהל של 70,000 איש בעיירה פאטימה שבפורטוגל וסיפורי התגלויות ממקומות אחרים, אך אני הייתי רוצה לצאת לרגע מהמסגרת היהודו-נוצרית ולהראות לך סיפור התגלות מדת אחרת.

תמצא אותו באפוס האינדיאני 'שירת היוואתה' בפרק הראשון 'מקטרת השלום'. שם מופיע הרוח הגדולה, אדון הארץ ומושלה, גיטשי מניטו (Gitche Manitu) רב הכוח, בורא השבטים ואדון העמים ומכנס את כל שבטי האינדיאנים תחת ההר המקודש לו להשמיע להם נאום של שלום ואחווה. המעמד רב פאר ומרשים לא פחות ממעמד הר סיני מבחינת האפקטים הויזואלים שלו: ההר רועד ועולה בלהבה, מעקבותיו של האל פורץ נהר אדיר ולבסוף הוא עולה השמימה לעיני לוחמי כל השבטים.

יש מיתוס כזה גם לתבי, הנוגע לייסוד העיר. לפי מיתוס זה, בני תבי הראשונים בקעו מהאדמה, אחרי שהמחוקק שלהם, קדמוס (Cadmus), זרע שיני דרקון על האדמה. גם לסיפור זה עדים "כל העם" – הפעם העם היווני.

תוכל לראות שכבר התייחסתי לנושא בשאלה "מעמד הר סיני כהתגלות בפרהסיא" שהופיע לא מזמן על במת דעת אמת: https://daat-emet.sentice.com/questions/index.cfm?MESSAGEID=3781

באשר לשאלתך השניה בעניין מסורת עתיקת יומין שמדברת על על בריאת עולם יש מאין ומראה שליטה בבריאתו

הוודות (Vedas) – כתבי הדת של ההינדואיזם, עונים על כל הקריטריונים הנ"ל. הם מתארים סיפור על בורא עולם, המראה שליטה על הבריאה, והם מקובלים על קבוצה גדולה של אנשים. להלן פירוט התנאים:

מתאר סיפור על בורא עולם :

"בראשית היה האישיות העליונה (ברהאמן) הוא לבדו. לא היה כל דבר אחר. ויחשוב: 'אעשה את העולמות'. הוא ברא את אותם העולמות: הנישא מעלה, העדן, התיכון והתחתון. ויחשוב: 'אלו הם העולמות. הבה אעשה את תושביהם.' ויאסוף צורת אדם מן המים עצמם ויעצבה. ויעשה את הדמות בצלמו. וכמו מתוך ביצה הוא בקע. פיו נפתח וממנו הדיבור. מן הדיבור באה האש. נפתחו נחיריו ומהם חוש הריח. מחוש הריח באה הרוח, האוויר.עיניו נפתחו ומהן חוש הראיה. מן הראיה באה השמש. נפתחו האוזניים ומהן חוש השמיעה. מחוש השמיעה באו הכיוונים. העור הופיע וממנו המישוש. ומחוש המישוש באו העצים והצמחים. הלב לבש צורה וממנו הרגש. מן הרגש בא הירח. נוצר הטבור וממנו איברי ההפרשה. מאברי ההפרשה בא המוות. נוצר מושבם של אברי הרבייה וממנו אברי הרבייה. מאברי הרבייה נוצרו המים". (ריג ודה, איטריהאופנישאד, 1.1.1-4).

אותו בורא מראה שליטה על הבריאה והוא עצמו נמצא מחוץ לה:

(האל ברהאמן אומר:) "על ידי, בדמותי הסמויה, מתקיים היקום כולו. כל היצורים מצויים בי אך אני איני בהם. אך עם זאת אין דבר רובץ עלי. ראה נא את שפעתי המופלאה! גם כי אני הוא מקיימם של כל היצורים, ואף על פי שאני בכל מקום, עדיין אני עצמי הנני מקור הבריאה. דע לך שכשם שהרוח הגדולה הנושבת בכל מקום תמיד נחה בחלל, כך גם כל היצורים נחים עלי. בסוף עידן כל הבריאה החומרית מתכנסת אל תוך טבעי ובתחילת עידן נוסף שוב אני בורא אותה באוני. כל סדרו של היקום נתון תחת שליטתי. בכוחי הוא מתגלה שוב ושוב ובכוחי הוא נחרב בסופו." (בהגואדגיתה 9.4-8).

אגב, ההינדים הם קבוצה גדולה פי כמה וכמה מהיהודים. מאמיני ההינדואיזם כוללים 900 מיליון איש בעוד היהדות כוללת 14בערך מיליון, ומכאן שאם היהדות עונה לקריטריון המתאים, קל וחומר שההינדואיזם מתאים.

לבסוף, אני רוצה בבקשה להתייחס לדבריהם של דעת אמת בהביאם את דרישת הפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ" כ-"בראשית בריאת השמים והארץ בידי האלוהים" ורק לאחר מכן רצף הבריאה, שאינו מדבר על יש-מאין.

לצורך זה אביא בפניך את רצף הבריאה כמתואר מפשוטו באותם הפסוקים הראשונים:

המים תמיד היו שם (בראשית א', ב')

יצירת האור (בראשית א', ג'-ד')

בריאת רקיע השמים המבדילה בין המים העליונים לאלה התחתונים. (בראשית א', ו'-ז')

כינוס מי הים למקום אחד, דבר המביא להיחשפות היבשה. (בראשית א', ט'-י')

הארץ מוציאה את הצמחים (בראשית א', יא'-יב')

בריאת השמש והירח (בראשית א', יד'-יז')

בריאת חיות הים והעופות (בראשית א', כ'-כא')

בריאת חיות היבשה (בראשית א' כד'-כה')

בריאת האדם (בראשית א' כו'-כז')

יוצא מכל אלו ששני דברים קדמו לאלוהים והם המים והיבשה. אלוהים לא יצר את המים, שכן הם תמיד היו שם ("ורוח אלוהים מרחפת על פני המים"; בראשית א', ב') וגם את האדמה הוא לא יצר אלא ניקז את המים סביבה והוביל לחשיפתה ("יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, ויהי כן"; בראשית א' ט'). הדבר הזה מתיישב היטב עם אמונות נוספות מהסביבה הקרובה, כמו אמונותיהם של השומרים והבבלים, אך אני חושב שישנה דרך פשוטה הרבה יותר להסתכל על העניין:

לפני שהיה אלוהים, כבר היו בנמצא מים ויבשה. מכאן קל הרבה יותר להבין את הפסוק בבראשית א', א': "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", כשיבוש של "בראשית ברא אלוהים את ה*מים* ואת הארץ".

את המים. לא את השמים.

הפסוק השתבש ושיבוש זה השתרש במסורת ונכתבו עליו עליו אלפי פרשנויות שניסו ליישב אותו עם הבריאה. אך רק ראו כמה הסרת האות המיותרת ש' (והפיכת השמים למים) הופכת את כל העניין להגיוני עשרות מונים! בראשית ברא אלוהים את המים ואת הארץ, ומשם המשיך הלאה לפי הסדר שתואר כאן.

אינני זוכר מי הוא אותו מבקר המקרא שהציע את ההסבר הזה, אך הוא סביר ביותר לדעתי. ואולי הוא מחלץ את הסיפור התנכי מנקודת חפיפה אחת מיני רבות עם מיתולוגיות שכנות, אך הוא גם מראה כיצד דורי דורות של פרשנים התפלפלו לשוא בניסיונם להסביר ולתרץ בסיבוכים מסיבוכים שונים, דבר שהוא לא יותר משגיאת כתיב.

בברכה,

ליאור הלפרין