תוכן:   שלום אלון

רוב דברינו מתיחסים לטעויות במציאות שיש להם השלכה הלכתית, כדי להראות למאמין התמים שהיצירה ההלכתית הינה יצירה אנושית.

אך גם לגבי דברי האגדה והמשלים שאין להם נפקותא הלכתית יש ללמוד מהם על התרבות והלך הרוח של חז"ל. כך לדוגמה המשל שחז"ל מביאים כדי "לחנך" ולעודד ללימוד התורה:

אמר רבי שמואל בר נחמני: מה פירוש הפסוק: 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד' (משלי ה; 19 ) הכתוב המשיל את לימוד התורה לאיילה, מה איילה נרתיק איבר מינה צר , כך שבועלה נהנה כל שעה ושעה כשעה ראשונה. כך דברי תורה חביבין על לומדיהם כל שעה ושעה כשעה ראשונה (עירובין נד ע"ב).

עצם הזדקקות חז"ל לתיאור ארוטי בדרכי מישגלם של האיילים, מלמד על תרבותם. הדבר ברור שאף רב בימינו לא יחנך את תלמידיו על ידי תיאורים ארוטיים מהסוג הזה.

דבר נוסף, חז"ל התיחסו למציאות האילה שרחמה צר כמציאות ממשית והסיקו ממנה הלכה: נקבת היחמור מוציאה מרחמה מעין ביצים, ונפסק להלכה שביצים אלו מותרים באכילה, משום שהם התקבצות זרע רב של האיל שנזקק לנקבת היחמור, לאחר שבת זוגו האילה סירבה להיזקק לו עקב נרתיקה הצר (בכורות ז ע"ב. שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פא סעיף ג).

בברכה

דעת אמת