ההלכה קובעת שבני זוג שהתגרשו ולאחר מכן קיימו יחסי מין בפני שני עדים [אין צורך שיראו "מכחול בשפופרת" – כלומר, חדירה, אלא מספיק שיראו העדים שנכנסו לבית או לחדר במלון] הרי הם צריכים גט שנית. דעתם של פוסקי ההלכה שבני זוג גרושים המקיימים יחסי מין אינם עושים זאת לשם הסקס בלבד אלא כוונתם להינשא שוב (משעשעים הרבנים שמשליכים נורמות מתקופת התלמוד לימינו) ובלשונם: אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קמט, סעיף ב).

צאי ותדאגי לעתידנו, מה יעשו הוזי הדת שכוחם ילך ויתעצם. זוגות גרושים שירצו לשוחח בפרטיות ויראו אותם חרדים עולים במעלה המדרגות, לבית הגבר או האישה, מיד ידווחו ל"משטרת הדת" והזוג ירשמו כספק נשואים, ואם תינשא בניה ספק ממזרים וכך הלאה.

ואל תחשבי שאני פרנואיד, אלא המציאות דהיום מראה בעליל שזה כיוון מדינתנו.

כך דרכם, קמעא קמעא, כדרכה של עליית השחר העולה אט אט, לכפות הזיותיהם על השפויים.

אם תתבונני במה שקורה בנושא הכשרויות תגלי עד כמה עיננו עצומות מלראות ואנחנו בבחינת "אין חבוש מתיר עצמו מבית הכלא הדתי".

בתחילה ביקשו החרדים כשרויות למענם, וכי לא מגיע לדתי לאכול כמנהגו?

כשראו כי טוב, וכוח קניינם הלך וגדל, יכולת אכיפת שלטי חוצות בידם, יצרו מערכת כשרות ענפה שהיום אף רשת מזון לא תתעסק איתם.

הדברים הגיעו לידי כך שרבנים דורשים כשרות בחתונה. ולא רק זה אלא "הרבנית" מאלצת כל כלה לטבול במקווה כדי לקבל אישור להתחתן – אוי לאוזניים שכך שומעות.

ויראו החרדים, כי החילונים חסרי גבולות, וינסו אותם אט אט וירחיבו גבולם כתלמיד הבודק גבול המורה.

והנה בצר להם, ויחפצו בקווי מהדרין באוטובוסים, עד כדי כך שעולה "פקח" לבדוק אם ההוראות מתקיימות. מעתה כל יישוב שיהווה רוב חרדי המיעוט יאלץ להישמע להוראות הדת – נשים אחורה גברים קדימה – הכל במעטה יראת שמיים וצניעות.

איני יודע בדיוק מתי החילונים יציבו גבול.

אך לא אתפלא שיבוא יום וזוגות גרושים יצטרכו להסתכל אחורה אם לא עוקבים אחריהם עדים. ולא רק זוגות גרושים אלא כל רווק ורווקה יחששו שמא עונש מלקות ירבוץ עליהם.

ההלכה קובעת: "כל המתייחד עם אשה שאסור להתייחד עמה, בין ישראלית בין גויה מכין את שניהם מכת מרדות" (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כב, סעיף ב )

יודע אני, את טבע הבריות, שאינם יודעים להציב גבול, ויטענו כנגדי – "אל תגזים".

הלא טענה זו נשמעה בפניי כשאמרתי יבוא יום ויהיו אוטבוסים נפרדים.

בדאגה רבה,

דעת – אמת