שלום שוש,

טקס הנישואים עבר שינויים, כדרכם של טקסים המתאימים עצמם לתודעתם של הבריות.

גיבוש סופי של טקס הקידושין (טבעת) והנישואים (החופה) חל בתקופת ימי הביניים.

תחילה, בתקופת המקרא, גבר היה לוקח לעצמו אישה בלי טקס מיוחד: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (ׁדברים, כד; 1).

נהוג היה לתת למשפחתה "נדוניה":

"הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה… וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ: וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ" (בראשית, כד; 51-54).

בתקופת המשנה מסדו את טקס הקידושין וקבעו שיש אפשרות לקנות את האישה בשלוש דרכים: כסף, שטר וביאה – אל מול עדים. הכסף יכול להיות גם שווה כסף, כמו טבעת, פרי, ספר וכיוצא באלה.

כך כותב הרמב"ם:

"קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה… ובאחד משלשה דברים האשה נקנית, בכסף או בשטר או בביאה"

" (רמב"ם, הלכות אישות, פרק א, הלכה א – ב)

בתקופת התלמוד עדיין היו נוהגים לקדש אישה בביאה (קיום יחסי מין) אלא שחכמים היו מלקים את הנוהג כך (קידושין יב ע"ב).

ואט אט בתקופת ימי הביניים התגבש טקס הנישואין בקדושי טבעת – כשווה ערך ממוני – בכסף.

ובזמננו, שתודעתם של החרדים עלתה, יחד עם השינויים בעולם, אין הם חשים שהם "קונים" את האישה אבל המקור לטבעת הוא כפי שכתבתי.

כדי להמחיש את ההבדל בין יחס חז"ל לנישואים – שהוא מעשה קניין הגבר את האישה, לבין יחסם של היהודים בזמננו, אביא כמה סוגיות תלמודיות הדנות "בחוקי" הנישואים:

המקדש חצי אישה

אישה הנישאת בביאה ובא אחר באמצע וקידשה בטבעת, למי מקודשת

בחורה שבתוליה נקרעו ממקל מהם זכויות כתובתה

אישה ששדיה מרוחקים זה מזה מותר לגרשה ללא זכויות

אישה המשלשלת בין רגליה צמר לסריגה מותר לגרשה ומאבדת זכויותיה

המקדש אשה בצואת שור

הזיק לאשתו תוך כדי קיום יחסי מין

דוד המלך נשא את מירב במאה עורלות פלשתים (עורלות נידונות כערך ממוני- כסף)

האם אפשר לשאת אישה בהצלתה מכלב שרץ אחריה.

עצם העיסוק בפלפלים אלה מראה שיחסם לבני זוג הוא יחס של קונה ונקנית – מעביד ועובד.

בברכה

דעת – אמת