16 שנים • Anon לא מזמן טיילתי עם בת דודתי הגרה בנתניה, ולומדת בבית ספר כביכול חילוני בכיתה ד', וזמזמתי איזה שיר הכולל את המילה "אלוהים", כאשר אמרתי את המילה הנ"ל, הופתעתי לגלות הצלפה בגבי ממנה, ומיד לאחר מכן את המשפט הבא: "המורה שלנו לתורה אומרת שאסור להגיד את שמו של הקב"ה לשווא". כמובן שתקף אותי הלם, מכיוון שכל המשפחה שלנו היא אתאיסטית לחלוטין.
לאחרונה גם שמנו לב כי היא מנשקת את המזוזה בכניסה לדירה.
שאלתי היא, האם המיסיון הזה חוקי? האם הבעיה היא ספציפית במורה, או בתוכנית הלימודים?
תודה.
גיא
הבעיה חריפה יותר.
האתאיסטים כיום נמצאים במצב בו היו, ועדיין, שרויות הנשים ששאפו לשוויון.
השאיפה לשוויון נשים וגברים נתקל בתרבות עתיקת יומין, הנמצאת בכל מקום ואתר, המפלה את הנשים והמתייחסת אליהן בסטיגמות, תגיות ונורמות גבריות.
ספרי ילדים, התנ"ך, הקוראן, השפה, סרטים, הצגות, שיחות חולין … כך שההתמודדות היא יומיומית וקשה לעקור נורמות גבריות הספוגות היטב בלב החינוך, התרבות, הטקסים וכו' וכו'
כיוצא בו בעיית האתאיסטים.
אין חינוך אקטיבי וממוסד ללא אל.
בפתח כל כיתה, בית חולים, מוסדות אקדמיה יש מזוזה המזכירה את קיום האל.
שירי ילדים, ספרים, שיחות חולין כולם ספוגים בתשבחות האל.
תרבות עתיקת יומין של פגניות, אובות, ידעונים, מכשפים, אלים ויהווה ממלאים את החלל התרבותי.
השפה גדושה באווירה של קדושת האל. אפילו ההגדרה "אתאיסט" היא תגובה לתיאיסט. דמיין לעצמך, לו כל האנשים המאמינים באלוהים היו מאמינים בחתול עם אוזני כלב כבורא העולם ומשגיח בו, כיצד היית מגדיר עצמך? אי – חתול?
גם במדינות שהפרידו את הדת מהמדינה על כספם ועל שביליהם אלוהים שורה בכל מקום.
ידידי, כבן 60, סיפר לי שרק בגיל 55 אזר אומץ לצעוק יְהֹוָה ככתבו וכלשונו. למרות שתמיד הגדיר עצמו חילוני אתאיסט.
עד כמה הפחידו אותנו כילדים, בבתי הספר החילונים, להישמר שמא יצא מפיך שם יְהֹוָה.
גיא, אנחנו בתחילת הדרך.
עדיין אין מסורת ממוסדת לחינוך ללא אל.
אנחנו מקבצים זעיר כאן וזעיר שם. אבל כך דרכה של האנושות; הכל מזדחל לו לאיטו.
אשתף אותך בסיפור קטן.
בתי "התחנכה" בגן חובה של הממלכתי כללי. הגננת סיפרה שאלוהים ברא את העולם.
בתי אמרה לה שאלוהים זה אפס זה כלום זו אגדה.
הגננת כבר באותו יום ביקשה בחרדה להיפגש איתי כי היא ממש חרדה לבתי שתגדל ללא אלוהים. משעשע, עד כמה שגעונו של אלוהים מכניס לחרדות את מחנכי ילדנו.
גיא, אני מקווה שהגבת לבת דודתך בנחרצות.
צריך להפגין כוח מול שיגעונם של המאמינים: הוי עז כנמר ורץ כצבי לעקור את ההבלים וההזיות.
בברכה
דעת – אמת
אני חושב שכולנו, בתור חברה שאמורה להיות חברה בוגרת ואחראית, צריכים להיות מודאגים. בן אם אנחנו אתאיסטים, אגנוסטים, דאיסטים, או פנתאיסטים, לא נוכל לחנך את ילדינו ללא חשיבה חופשית. החינוך ה"חילוני" דהיום לא גורם ליצירת אנשים חופשיים בדיעותיהם אלא ל"תינוקות שנשבו", והפתרון לכך הוא מאבק למען עצמאות התבונה.
ולמה אני מתכוון? מורה לביולוגיה אתאיסט מארה"ב אמר לי פעם כי מאבקו של הממסד הנוצרי בארה"ב בעד ה"בריאתנות" מחריף פעם אחר פעם, כאשר הנוצרים מלמדים את ילדיהם להתווכח עם המורים לביולוגיה ולמרר את חייהם.
ואני שואל, מדוע אנו החילונים לא נוכל לעשות את אות והדבר גם בישראל? מדוע לא נוכל לחנך את ילדינו למחות כנגד הכפייה הדתית?
הלוא רובנו זונחים את יהווה כאשר אנו מתבגרים, מדוע לא נוכל להעניק לילדנו, לדור הבא של מדינת ישראל, חינוך חילוני אמיתי? מדוע שילמדו "תורה" ולא ילמדו מיתוסים עבריים? מדוע שילמדו תושב"ע מפי רב ולא את הפסיכואנליטיקה של זיגמונד(שלמה) פרויד על היהדות? תהיה בטוח שזה יעניין אותם הרבה יותר…
להבדיל מדעת אמת, אני לא חושב שקיומו של האל בתרבות הוא דבר רע, ולמרות שאני תומך בלאיסיטה במידה מסוימת, זה יותר בתחום המדיני(כמו הורדת מזוזות).
ובכלל, אני חושב שחינוך ללא אל לחלוטין זה לאוו דווקא דבר שעוזר, אני חושב שהבעיה היא פחות באל ויותר באמונה בו, ואני חושב כי לא מעט מהחילונים יסכימו כי לא צריך לחנך את ילדינו להאמין ביהווה.
ולמרות שאני אתאיסט, אני חושב כי הדיכוטומיה שעושים אנשים חילונים בן ה"חילוני" ל"קדוש", היא דיכוטומיה שגויה מיסודה, כיוון שה"קדוש" הוא בהרבה מקרים למעשה חילוני שנצבע בצבעי קדושה.
זאת אומרת, בשפה פשוטה, גם מה שנחשב בעיני חילונים כ"קדושה" או "רוחניות", יכול להיבדק בכלים מדעיים ואין כל סיבה להתנגד אליו מעצם קדושתו בעיני אנשים מסוימים.
ואם בתי הספר שלנו היו מלמדים את המורים להתייחס לסוגיית האל בסובלנות ובסבלנות ולהציג את כל הגישות החילוניות בפני התלמידים, כולל את הגישה האתאיסטית, אז אולי הייתה לנו חברה עם קצת פחות אמונה ויותר תבונה, אני מעדיף את הגישה האנטי-תאיסטית על פני הגישה הפוסט-תאיסטית שמקובלת אצל הומניסטים רבים. ואם דעת אמת חולקים עלי, הם מוזמנים להציג את נימוקיהם.
יום טוב