שלום ירון,

מתוך ניסיוני, חוויתי האישית וחוויות מחפשי המשמעות הנפגשים עימי חדשות לבקרים, הבחנתי שלשאלת המשמעות שני רבדים:

1. שאלת משמעות הנובעת ממצוקה נפשית.

2. שאלת משמעות הנובעת מסקרנות אינטלקטואלית על קיומנו ותפיסת המציאות.

תחילה אשיבך מתוך ניסיוני, כמי שעשה מהפך בחייו עקב שאלת המשמעות, שהוא מניע רגשי. ולאחר מכן אכתוב את תובנותיי בחיפוש המשמעות ממניע רציונלי.

נוכחתי לדעת שרבים המבקשים משמעות לחייהם, ואני כלול עימהם בעברי לפני הפיכת הלב, כוונתם למעשה הוא חיפוש האושר.

מתוך אי שביעות חייהם, עושים אידיאליזציה למצוקותיהם בטענה שהם מחפשים את משמעות החיים. כלומר, לפתע צפה בנפשם השאלה: מה מטרת החיים, לשם מה אנחנו כאן ומה טעם בחיינו ברי החלוף והקצרים כמעוף צל הנשרים. ומוסיפים להקשות, האם מותר האדם מהבהמה וכי מה תוכלת בחיינו אם לבהמות נדמנו וכאלה רבים כל אדם וניסוחו.

לפני שבועיים פגשתי בחורה, שעזבה את אורח חייה הדתיים, והיא שאלה את שאלת המשמעות, בניסוח הבא: מה זה החרטא של החיים האלה – עבודה, שינה אכילה – סתם הכל סתם. שאלתי אותה האם כשיש לה אהבה והיא שמחה ומאושרת שאלה זו עולה בנפשה? והיא השיבה מיידית, לא!

ללמדך, שיש ששאלת המשמעות נובעת ממצוקה ולא מתוך סקרנות אינטלקטואלית.

ואיני מזלזל בשאלה זו כשהיא נובעת ממצוקת חיי השיגרה והסבל, ההפך, מצב זה הוא יותר משמעותי בחיינו מאשר סקרנות אינטלקטואלית.

הבעיה שהבחנתי בעצמי, כששאלת המשמעות נבעה ממצוקותיי, שיותר ממה שביקשתי תשובה לשאלתי רציתי פתרון קסם למצוקותיי.

דבר זה אומנם אני יודע אחרי 17 שנות חיי החרדיים, אך טוב לאדם שילמד מניסיונם של אחרים.

ארחיב יותר בעניין זה.

פליאה גדולה על עצמי, ואני מתחבט בה רבות, מדוע קיבלתי את תשובת אנשי הדת לשאלת המשמעות?

הדבר מוזר מאוד, אני שואל מה מטרת חיי ומה משמעותם. והתשובה שקיבלתי: קיים מצוות כאן בעולם הזה ותקבל עולם הבא. כלומר, החיים האמיתיים והמשמעותיים הם לא כאן אלא אחר כך לאחר מותי.

משום מה לא שאלתי: "ומה משמעות החיים לאחר מותי" (אנשי הדת אומרים שהם לא יודעים רק ברור להם שנהיה מאושרים כי קירבת אלוהים לי טוב). כשהתבוננתי בכך, הבנתי שלא קיבלתי תשובה לשאלת המשמעות, אלא פשוט העברתי את השאלה לזמן אחר – לאחר מותי. משמע, חשוב היה לפתור את מצוקותיי כאן והסתפקתי בכך שסיפרו לי שלאחר מותי יש משמעות. הפנטזיה שיש משמעות גרמה לי אושר אף שאיני יודע מהי.

ולא דיי בכך, כשהתבוננתי במצוות שאני צריך לעשות, מצוות שאלוהים – כספק פנטזיית משמעות – ראיתי שהם חסרי משמעות עבורי כאן בעולם הזה. וכי מה משמעות בהנחת תפילין בין עיניי? ומה משמעות יש אם יודע אני מה הם תשלומי שור שנגח פרה מעוברת, ומדוע משמעות החיים ליהודים בלבד ויתר האנשים אמורים לשמש כעבדים לחיי אנשים אחרים בעלי משמעות וכך הלאה חשבתי והתבוננתי עד שהבנתי שהמשמעות שהפחתי, בדרך הדתית של חיי, אינה אלא אשלייה לסיפוק מצוקותיי.

מבלי להיכנס למצוות המפלות נשים, גויים…

על כל פנים ברי היה לי כשמש שמשמעות פרוגרמת החיים של הדת אין בה ממש מלבד פיקציה מדומיינת של משמעות שכיניתי אותה אלוהים מבלי שידעתיה.

עדיין לא השבתיך מה משמעות החיים שלי היום לאחר שחזרתי למצב ההתחלתי.

תשובה לשאלה זו, כששאלת המשמעות נובעת ממצוקה רגשית, היא מתחום הנפש – בבגרות הנפשית.

בצעירותי, כשנפשי עדיין בבתוליה תרה אחר זהות וגיבוש לא הייתי מסוגל להשלים עם המציאות המרה שהתגלתה לי.

התודעה וההכרה שחיי זמניים וברי חלוף גרמו לי לריסוק ופירוק כל המסגרות שגדלתי עליהם.

וכי מה טעם בחיי הבל? כדי להניח דעתי המצאתי פיקציה נצחית – פיקציה המקובלת על הממסד ורוב החברה.

חוויה זו, של מצוקת המשמעות, לאחר מסעי ארוך השנים ורב העמל, נעלמה כלא הייתה.

היום נפשי בוגרת ומסוגלת לקבל ולהשלים עם העובדה שאיני יודע את משמעות חיי הנצחית.

אני מקבל, כאנוס על-פי המציאות, שאלה הם חיי. אני משלים עם כך באופן מלא ושאלה זו אינה מטרידה אותי מבחינה רגשית. ויתירה מכך, מאז בגרותי כלומר, ההשלמה עם המציאות של חיי הבלי, אין שמחה גדולה מזו. האושר שבהשלמה עם המציאות אין לו מחיר, ושווה הייתה דרכי ארוכת השנים ורבת העמל כדי שאגיע למעמד זה.

אם אסכם דבריי אומר, שהתשובה, לשאלת משמעות החיים הנובעת ממצוקת החיים, היא הבגרות הנפשית וההשלמה עם המציאות ללא פיקציה או יצור דמיוני היוצר פנטזיית אושר מדומיינת.

עכשיו אתייחס לשאלת משמעות החיים במובנה האינטלקטואלי, במובנה הקיומי המסקרנת אותי עד עצם היום הזה.

שאלה זו גורמת לי התעלות רוחנית ופליאה מרתקת אף שבטוחני שאין ולא תהיה תשובה לכך.

הפילוסופים הגדולים עסקו בשאלה קיומית זו כלומר, מהי המציאות או יותר מדויק האם/על סמך מה נכיר את המציאות והאם בכלל האדם יכול להכיר אמת. אדם ששעתו שעת שקט ממצוקות נפשיות, והוא מקבל את המציאות כפי שהיא יוכל להנות ולהתעלות בסולם העונג הרוחני כשהוא עוסק בשאלה קיומית זו.

יש מהפילוסופים, שהמניע היה הכרת המציאות (דיקארט) יש מהפילוסופים שהמניע היה להיות מאושר על – ידי הכרת האמת האמיתית (שפינוזה) ושניהם סברו שניתן להכיר אמת מציאותית בכוחות התבונה. יש שערערו את כוחה של התבונה (דויד יום) והעמידו את האדם על שוקת שבורה של החושים המתעתעים.

וכך הלאה פילוסוף בונה ואחר מפרק ואנחנו מותחים ומצמצמים את יכולת האדם להכיר באמת את האמת ויש בנו את היכולת והענווה להודות שאיננו אלא קטנים ומוגבלים מבלי להפסיק להסתקרן ולחפש את הקיום המדהים שאנו חווים רגשית ורציונלית. היום איננו מתיימרים להכיר את המדע לאשורו אלא את תיאוריות המדע שבני האדם קבעו מתוך הבנתם.

ההשלמה עם המציאות הבלתי נהירה לנו, השלמה עם המציאות הזמנית וברת החלוף תגרום לשאלת המשמעות פסגות אינטלקטואליות שהחווה אותם מכיר בעונג אמיתי.

בברכה

דעת – אמת

במהלך 2,000 שנות גלות, היו ליהודים הזדמנויות רבות להפגין את אומץ לבם ולדבוק באמונתם היהודית. חישבו לדוגמא על נתן שרנסקי – אסיר ציון שסבל מרצונו שנים של עינויים גופניים ונפשיים, כיוון שסירב לוותר על אמונתו היהודית.

דפי ההיסטוריה היהודית מלאים באלפי אנשים דוגמת שרנסקי. שכן, מאז ומתמיד הקריבו יהודים את חייהם למען היהדות – בתקופת האינקוויזיציה, מסעי הצלב, הפוגרומים או אלפי הגירושים והרדיפות האחרות.

היכן מצאו אבותינו את הכוח לסכן את חייהם על מנת שלא לקבל על עצמם אמונה אחרת?לאוזניים מערביות, הקרבת החיים למען האמונה נשמעת כפעולה קיצונית מדי! השאלה היא האם יש סיבה והגיון למעשיהם של אבותינו. היכן מצאו אבותינו את הכוח לסכן את חייהם על מנת שלא לקבל על עצמם אמונה אחרת?

רבי עקיבא ותפילת "שמע"

אחת האגדות המרתקות ביותר ביהדות היא אגדת רבי עקיבא. למרות שרבי עקיבא החל ללמוד קרוא וכתוב רק בגיל 40, הוא ניגש לעניין בנחישות כה גדולה, שהפך לחכם הגדול ביותר בתקופת התלמוד.

במאה הראשונה ניסו הרומאים למחוק את היהדות מעל פני האדמה וחוקקו חוקים האוסרים על לימוד התורה. אולם, כהתרסה נגד חוקים אלה, אסף רבי עקיבא את כל תלמידיו ולימד אותם תורה.

הרומאים אסרו את רבי עקיבא והוציאו אותו להורג באכזריות רבה, על ידי הפשטת עורו מעליו בקלשוני ברזל.

בעודו מתענה, קרא רבי עקיבא בשמחה את קריאת "שמע" – "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד".

תלמידיו קראו: "רבי, האין די בכך שאנו מוסרים את חיינו למען אלוקים, האם עלינו לעשות זאת בהתלהבות?!"

ענה רבי עקיבא: "כל חיי שאפתי להגיע לרמת מסירות כזאת, בה אקדש את שם אלוקים בחיי. כעת, משניתנה לי ההזדמנות, אני עושה זאת בשמחה!"

האם היה רבי עקיבא על-אנושי? כיצד ייתכן ש"הזדמנות" זו הסבה לו אושר כה רב, אושר שהעלים לחלוטין את ייסורי התופת?

ליהנות מהחיים

עקרון בסיסי ביהדות הוא, שאין באפשרותו של האדם לעשות דבר למען הקב"ה, שכן לקב"ה אין צרכים. למרות זאת, הוא נותן לנו הכל – אוויר לנשימה, מים, מזון, אור השמש ועוד. את התורה הוא נתן לנו, כאוסף של הנחיות להפקת מירב ההנאה מהחיים האלה.

בתפילת "שמע ישראל", שבועת האמונים היהודית, אנו מצווים לאהוב את ה' בכל נפשנו. עלינו להיות מוכנים להקריב את חיינו – העיקר שלא להתכחש לאלוקים.

אם המצוות נועדו להסב לנו הנאה… מהי ההנאה שבוויתור על החיים?!

זוהי ההנאה שבבהירות ובמחויבות. אם באפשרותכם לייחס לדבר מסוים חשיבות כה גדולה שאתם מוכנים להקריב את חייכם למענו, הרי שלחייכם יש מטרה, כיוון ומשמעות. רק כשתדעו עבור מה אתם מוכנים למות, תתחילו באמת לחיות.

תענוגות חומריים הם נחמדים, אך הם לא משתווים לתענוגות הנעלים יותר של אהבה ומציאת משמעות. לדוגמה, תארו לעצמכם שמישהו מציע לשלם לכם 10 מיליון דולר עבור אחד מילדיכם. לאחר שתדחו את ההצעה, ייתכן שתהיו המומים מערכו של אותו ילד – ערך שהוא מעבר לכל מחיר! ברמה האינטלקטואלית, קרוב לוודאי שתמיד ידעתם כי ילדכם יקר לכם, אולם כעת ידיעה זו הופכת להיות מוחשית.

באופן דומה, אם תהיה לכם בחיים מטרה כה נעלה, עבורה תהיו מוכנים למסור את כל כספכם או אפילו את נפשכם, החיים שלכם יראו אחרת לגמרי. כאשר תחיו למען אותה המטרה, החיים שלכם יהפכו להיות מלאי עוצמה ואושר בל יתוארו.

זהו סוד הגבורה היהודית. זוהי הסיבה לכך שיהודים כה רבים במהלך ההיסטוריה שילמו בחייהם על אמונתם. כיוון שוויתור על החיים למען האלוקים, הוא אושר גדול יותר… מאשר החיים בלעדיו.

חיים למען מה שמוכנים למות עבורו

פגשתי פעם אדם שחי על פי העיקרון הזה:

זאב חי בארץ כשהבריטים היו עדיין בשלטון והוא היה חבר בתנועת המחתרת היהודית, שפעלה לגירוש הבריטים בכוח הזרוע.

במהלך ארבע שנות חברותו של זאב במחתרת, הוא התנתק לחלוטין מחבריו וממשפחתו – כיוון שתפקידו היה כרוך בנסיעות רבות והוא לא יכול היה לשהות במקום אחד מספיק זמן בכדי שיוכל לקרוא לו "בית". מדי יום הוא הלך ברחוב, כשעליו להיזהר ולהישמר כיוון שהבריטים עצרו ללא הרף אנשים וערכו עליהם חיפוש. כל יהודי שנמצא נושא אקדח היה אשם בפשע חמור.

יום אחד, ערכו הבריטים פשיטה פתאומית וזאב נעצר. הבריטים הבינו כי הוא משתייך למחתרת ועינו אותו, כדי להוציא ממנו את שמות חבריו. כתוצאה מהעינויים, זאב איבד רגל.

הרגשתי חי לחלוטין, יותר מכפי שהרגשתי כל חיי. חייתי למען דבר שהייתי מוכן למות למענו".בשנת 1948, כשהבריטים עזבו, זאב שוחרר. הוא נשא אישה, הקים עסק וגידל משפחה לתפארת.

לדבריו:

"במבט לאחור על חיי, התקופה הטובה ביותר הייתה, ללא ספק, תקופת חברותי במחתרת היהודית. נכון, בחלק גדול מהזמן היו חיי עלובים למדי. אולם, בכל רגע הרגשתי חי לחלוטין, יותר מכפי שהרגשתי כל חיי. חייתי למען דבר שהייתי מוכן למות למענו".

הנאה לעומת נוחות

נוחות היא דבר נחמד, אך לא משמעותי.

כל טיפש בהחלט מסוגל לחיות חיי נוחות: הוא לא סובל יותר מדי, הוא אוהב גלידה, עלבונות חולפים מעליו מבלי לפגוע בו והוא תמיד מסתובב עם חיוך על פניו… החיים שלו נ-ה-ד-ר-י-ם.

אבל הוא לא חווה הנאה גדולה, מעבר לטעמה של הגלידה. חסרה לו היכולת להעריך את התענוגות הנעלים יותר, שהם מעבר לעולם החומר – מערכות יחסים, משמעות ורוחניות.

במוקדם או במאוחר, כל אדם נאלץ להתמודד עם השאלה הקשה מכל: "מה הטעם לחיי?"חיים למען הנאה חומרית ונוחות אינם באמת חיים. כמו כן, עלינו להבין את המשמעות הקיומית העמוקה יותר של החיים. שכן במוקדם או במאוחר, כל אדם נאלץ להתמודד עם השאלה הקשה מכל: "מה הטעם לחיי?"

"טעם החיים" על פי היהדות

קבוצות רבות ברחבי העולם מוכנות להקריב את חייהן למען מטרות שונות. האיראנים, העיראקים, האפגניסטנים, הצפון-קוריאנים, הכורדים… הרשימה היא אינסופית. אם כן, מה כה מיוחד בעם היהודי?

במהלך השנים, הייעוד והמשימה של האומה היהודית היו ללמד את עיקרי האמונה בא-ל אחד. היהודים לא מוסרים את חייהם למען עצמם, אלא למען האנושות כולה. על ידי הפצת מסר המונותאיזם ואהבת הזולת, אנו ממשיכים להיות "אור לגויים" וכך, משמרים את התקווה לשלום עולמי.

תפיסה זו הייתה כה ברורה ומוחשית עבור היהודים, שהיא העניקה להם הנאה רבה יותר מכל הנאה חומרית אחרת.

רבי עקיבא הבין זאת. כשהתבקש לוותר על חייו למען אלוקיו, הוא הבין את הרעיון בצורה כה ברורה, שהשמחה הציפה אותו. הוא ידע שהוא מתאחד עם משהו גדול ויקר יותר מאשר חייו הוא.

למרות הרדיפות האיומות, היהודים תמיד הוקירו את החיים, כיוון שהבינו את כוחם לשנות את העולם. עם זאת, בשעת סכנה (כגון המרת הדת או סכנת חיים), ידעו היהודים שעליהם להילחם או למות למען הפצת המסר של היהדות.

ללא העקשנות והדבקוּת הבלתי נדלות הללו, לעולם לא היה מצליח העם היהודי להשפיע בצורה כה עזה על הרעיונות והערכים של התרבות העולמית.

אבות-אבותינו הבינו זאת, ולכן אנו כאן היום כיהודים.

זו הסיבה שאנו מלמדים את ילדינו את תפילת "שמע": "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד".

אם ברצונכם לחיות, היו אמיתיים. דעו למען איזו מטרה אתם מוכנים להקריב את חייכם. אז חייכם יהיו חיים ותוכלו להפיק את ההנאה הנשגבת ביותר מעצם קיומכם.

שייקספיר אמר, "הפחדן מת פעמים רבות, אך האמיץ מת פעם אחת בלבד".

כולנו נמות בסופו של דבר. השאלה היא, האם אתם רוצים לחיות?

שאלה: האם זה טוב לחפש משמעות בחיים? אולי כדאי להתעלם מהרצון לחיפוש הזה?

תשובה: להלן ציטוטים ממומחי בריאות הנפש שמהם ניתן להבחין עד כמה חשוב לאדם לחפש משמעות לחייו ושעצם החיפוש עצמו בריא לנפש, כל התעלמות מהצורך לחיפוש משמעות מזיק לאדם ויכול להביאו לייאוש ודיכאון.

להלן כמה קטעים מדבריו של פרופ' ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות"- :

…הלוגותרפיה גורסת, שהשאיפה למצוא משמעות לחיים היא הכוח המניע הראשוני של האדם…

… כופר אני בכל תוקף בהנחה שחיפושיו של האדם אחר פשר הוויתו… הם בכל מיקרה תולדה של מחלה, התיסכול הקיומי כשלעצמו אינו לא פתולוגי ולא פתוגני…

…דאגתו של האדם, ואף ייאושו, על מידת כדאיותם של החיים הם מצוקה רוחנית, אך בשום פנים ואופן אינם מחלה נפשית…

…אמת, חיפושי האדם אחר פשר וערכים עלולים לעורר מתיחות פנימית… אולם מתיחות זו עצמה היא תנאי מוקדם לבריאות הנפש..

…הריני מעז לומר, כי אין לך דבר בעולם שעשוי לעזור לאדם להתגבר על הגרוע מכל כמו הידיעה כי יש פשר לחייו. הרבה חכמה גנוזה במשפט: מי שיש לו "לְמַה" שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת בכל "איך"…

…הנה כי כן יכולים אנו לראות, כי בריאות הנפש מבוססת על מידת מה של מתיחות, הלא היא מתיחות בין מה האדם כבר פעל ובין מה ששומה עליו לפעול, או הפער בין הוויתו של האדם לבין מה שעליו להיות. מתיחות כזו טבועה במהותו של האדם ולכן הכרח בה לתקינותו הנפשית…

… מי שמניח, שצורך ראשון הוא לאדם להגיע לשיווי משקל או למה שקרוי בביולוגיה "הומאוסטאטיס", כלומר, להגיע למצב של העדר מתיחות, טועה טעות מסוכנת בתפיסת המושג של הגיינה נפשית. לא מצב של העדר מתיחות נחוץ לאדם, אלא השאיפה והמאבק אל מטרה ראויה לו. לא התפרקותה של מתיחות בכל מחיר דרושה לו, כי אם תביעה שיקום ויגשים פשר פוטנציאלי שמצפה לו"

להלן קטעים דבריו של ד"ר ז'וזף פאברי, מנהל המכון ללוגותרפיה באוניברסיטת קליפורניה:

…אין מתגברים על הריק הקיומי באמצעות הסתכלות עצמית ולא בנסיונות לסתום אותו בבידור, בשררה, בכסף בסמים משכרים או בהשתלהבות הרוחות, כי אם על ידי שממלאים אותו משמעות…

… כדי לשמור על הבריאות יש צורך להימנע ממתחים גופניים ונפשיים מזיקים, ואילו מתחים רוחניים בריאים מחזקים את שרירנו הרוחניים. המתח הבריא ביותר מתהווה בין מה שהיננו לבין שאיפות חזוננו…

…המאבק על משמעות אינו קל, החיים אינם חייבים לנו תענוגות, אך הם מציעים לנו משמעות. בריאות נפשית אינם מנת חלקם של אלה התובעים אושר, כי אם של אלה המוצאים משמעות, לאחרונים (המוצאים משמעות) בא האושר כתוצר לוואי, הוא תוצאה של נביעה, לא של רדיפה…

… על פי תורת הלוגותרפיה, המרדף אחר משמעות מהווה את תמצית האנושיות שלנו. אם נבלום אותו, תיפער בתוכנו התהום השטנית של הריק הקיומי…

דבר נוסף העדר משמעות אמיתית , גורם חוסר סיפוק לנפש הזועקת למשמעות ואז האדם מחפש תחליפים זולים המזיקים לו ולחברה וכך מסביר פרופסור פרנקל: "לפעמים נמצא שהשאיפה המתוסכל לפֶשֵר מקוזזת על ידי שאיפה לכוח, לרבות הצורה הפרימיטיבית ביותר של השאיפה לכוח, השאיפה לממון. במקרים אחרים באה השאיפה לתענוג ותופסת את מקומה של השאיפה המתוסכלת לפשר"

תאר לך אדם שהיה רגיל לאכול מאכלים הכי מעודנים ואיכותיים והנה הוא "נתקע" ביער סרק ללא עצי פירות, מרוב רעבונו וצימאונו הוא ינסה לאכול כל דבר שנראה לו אכיל, גם הנשמה כך.

בספרי הקבלה מוסבר שהנשמה שלנו מתגעגעת לאושר שהיה לה בשמים לפני שירדה לארץ ולכן האדם מנסה לחפש מזון לגעגועי נשמתו, הנשמה צמאה למזון רוחני לסיפוק משמעות ומטרה בחיים, כשאדם לא יודע זאת הוא מרגיש צימאון ומנסה להשתיק את המיית נשמתו בתחליפים של שאיפה לכוח, ממון , תענוג גשמי , וכהנשמה לא באה על סיפוקה, מנסים להגביר את הרדיפה והמינון של הכוח, הממון והעונג – גם על חשבון הריסת החברה.

חברה אשר אינה יודעת לספק את אחד הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם , דהיינו, הצורך במשמעות לחיים- מזמינה אלימות ותוקפנות.

לא לחינם המילה אלימות באה מלשון "אלם" חוסר יכולתו של האילם להביע את עצמו מביאה אותו לתוקפנות ולאלימות.

אומר ד"ר ישעיהו תדמור: יש מכנה משותף בין נהג המונית… רולטת כביש… וייתכן גם לחלק מההתאבדויות של בני הנוער. נראה שכולם יונקים משתי תפיסות יסוד: תפיסת החיים כְּסְתָּם, ותפיסת הזולת כאובייקט. עליהן יש להוסיף את החינוך ומוטב לומר את כשל החינוך.. החינוך לעיצוב השקפת עולם, לחיפוש משמעות ולשיפוט מוסרי הינו רופס כיום במערכת החינוך".

יוסי yuki23

שלום יוסי yuki23

יש המוכן למות למען ארצו (טרומפלדור), יש המוכן למות למען הקיסר (יפני), יש המוכן למות למען ארץ ישראל השלמה (תלמידי הרב קוק), יש המוכן למות כדי לספק חלב לילדיו, יש המוכן להקריב בנו למען אלוהיו, יש המוכן למות למען לימוד תורה, יש המוכן למות למען הפצת האיסלאם (אל-קעידה)….יש המוכן למות למען חירות האדם, אושרו והקידמה.

והבוחר יבחר את המשמעות הנראית לו ראויה להקרבה.

דעת-אמת

תודה לכם ,דעת אמת, על התשובה הכנה וההגיונית.

אכן תפישה נעלה היא תפיסת המציאות כמו שהיא ויותר מכך מציאת "אהבה " בחיים שהיא זו שמעניקה לנו את החופש לחיות את הרגע ולהנות ממנו.

חקירת החיים והמציאות עדיין מסקרנת אותי וכך התחלתי ללמוד את תורת הקוונטים שהיא תאוריה מרתקת, האפשרות שאנו יוצרים את המציאות,מצב הסופר פוזיציה של אלקטרונים והאפשרות שנוכל להזכר גם בעתיד ולא רק בעבר -אלו נושאים מרתקים שהייתי שמח אם הייתם נוגעים בהם.

תודה בכל אופן

ירון לוי

אני מבין שלך אין חיים ואין מה לעשות בחיים…

אז למה בעצם אתה לא מתאבד?

אתה מביא דוגמאות שהתירוצים של התורה הקדושה לא נכונים אבל…אתה בעצמך לך אין הסברים למה טוב לחיות בעולם של מלחמות, מירוצים אחרי הכסף והכבוד, לרדיפות אחרי יחסי מין שכבר עברו את גבול השפיות…כמו האתרים שכבר מיצו את הכל ומראים מקרי אונס ח"ו וכל מני דברים מגעילים ללא גבולות…

חילופי זוגות ואורגיות מוגזמות של 30 אנשים…

אז תסביר לי מה הטעם בעולם שלך שאין בו סדר ומוסר והכל מותר ואין טעם לחיים?

ובכלל אתה בעצמך דוגל ב"איש איש באמונתו יחיה" לא?… אז למה אתה כזה אנטי נגד הדת?

סליחה על כל הזוועות שרשמתי!

פלוני אלמוני

תוכן:   שלום פלוני אלמוני,

דרכם של אנשי האמונה לראות את הזייתם כאפשרות יחידה להינצל מהתאבדות. בכך, מודים בפה מלא שאמונתם היא משענת "קנה רצוץ" לחוסר השתלבותם בחיים הריאלים.

ולטענתך: מדוע אנחנו אנטי דתיים? תשובה: הדתיים מתנגדים לאיש באמונתו יחיה. הם מתכוונים לגזול חירותי, לחשוב באופן עצמאי ולחיות חיי כפי הבנתי – וזה, כך הם מתיהרים, בשם פיקציה מדומינת שהמציאו והפיחו בה כוחות על, בלתי מושגת ובלתי אנושית.

בברכה

דעת – אמת