16 שנים • Anon כמה וכמה פעמים תהיתי על המשקיעים את ימיהם בלימודי התלמוד, אם לשיטתם הגיעו כלל הדברים לכדי שלמות (שתהיה רוחנית"מוסרית"תרבותית או כל דבר אחר), מה הטעם בהשקעת זמנים רבים להתעמקות בתורה? וכי אילו המדע היה מגיע לכלל שלמות, לא היה צורך במחקר נוסף אלא בהנאה מהפירות הקיימים.
שאלה אחרת, שפינוזה הגדיר ידיעה ככל מידע שאנו מסוגלים להפנים אותו דרך התבונה, והידיעה של כל דבר היא הדרך להשתחרר מכל כפייה(חיצונית או פנימית), אך מכיוון שכל אדם דתי נופל לבסוף לטענה, "רק אלוהים יודע את המשמעות הנשגבת", סופו של דבר, שכל הדת אינה מסוגלת לחמוק מן הכפייה, כל עוד היא שוקדת על מנוסה ובריחה מהתבונה. וכי מדוע המאמינים חושבים שאלוהים(שהוא כליל הטוב, לאמונתם) יעניק להם את דרך הרעועה והעקומה ביותר לעבוד אותו(שכן האמונה יושבת על כרעי התרנגולת)? וכי הוא מעוניין בסבל של נאמניו?
תודה.
דיגלר
צוות
האמונה סובלת סתירות ופרדוקסים – זו טבעה של התפעלות הרגש האמונית העורגת לנסתר, למעורפל… וככל שיהיה רחוק מהאור הטבעי – התבונה – כך נפש המאמין תתרומם השמיימה כלומר, תדרדר להזיות המספקות תחושת שגב קסום.
הרי לדידם התורה הוא הטקסט ככתבו וכלשונו של חובק עולם (אלוהים) אם כך, מדוע דחקו אותה לארון הקודש נעולה, עזובה וחגורה מעיל מהודר כאבן שאין לה הופכין? ולא דיי להם שביטלו את המשפטים של נשוא הזייתם אלא המציאו חוקים חדשים שכל המתבונן בהם בוש ליחסם למי שאמר והיה העולם. כאילו כל חפצו לעסוק בגדלי אבנים הראויים לקנח פי טבעת. כאילו יושב מרומים עוסק יחד עם פמלייא של מעלה האם מותר להשתין מרשות היחיד לרשות הרבים וכיוצא באלה דברים הגורמים להשתאות לכל מי שאור הטבעי נוגע בו.
רצוני לומר שאצל אנשי האמונה יש לחפש את אי ההגיון – ההגיון והתבונה אינם אלא איום על הזייתם.
לשאלתך הנוספת. מקור הידיעה של המאמינים הוא כתבי הקודש כלומר, התלמוד.
הנה דעת הרמב"ם שהיה הרציונאליסט בהא הידיעה, שקם מבין ההוגים הדתיים, כתב שיש שלושה מקורות ידיעה; השכל, החושים וכתבי הקודש (גם הרמב"ם נפל בפח האמונה). והיום שרוב אנשי האמונה הולכים אחר דעת ר' יהודה הלוי, שאין לסמוך על התבונה, מקור ידיעתם הוא כתבי הקודש.
מכאן תבין שאינך יכול לערער מקור ידיעתם (כתבי הקודש) מתוך מקור ידיעתך (התבונה).
לפיכך כשם שאדם נורמלי אנוס לפעול על-פי תבונתו וכאילו התבונה כופה עליו כך המאמינים אנוסים לפעול על-פי כתבי הקודש שלדידם הוא מקור הידיעה.
לסיום אביא את דברי הרמב"ם שנותן לכתבי הקודש מעמד של ידיעה:
"דעו רבותי, שאין ראוי לנו להאמין אלא באחד משלושה דברים:
הראשון – דבר שתהיה עליו ראייה ברורה מדעתו של אדם, כגון חכמת החשבון והגימטריאות והתקופות.
והשני – דבר שישיגו האדם באחד מחמשת ההרגשות, כגון שידע בודאי שזה אדום וזה שחור וכיוצא בזה בראיית עינו, או שיטעם שזה מר וזה מתוק, או שימשש שזה חם וזה קר, או שישמע שזה קול צרוד…
והשלישי – דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים ומן הצדיקים. וצריך לבעל דעה לחלק בדעתו ובמחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר זה האמנתי בו מפני הקבלה, וזה האמנתי בו מפני ההרגשה, וזה האמנתי בו מפני הדעה. וכל מי שיאמין בדבר אחר, שאינו משלושת המינים האלו עליו נאמר: "פתי יאמין לכל דבר" (אגרות הרמב"ם, אגרת אל חכמי מונטפשליר על גזירת הכוכבים, הוצאת שילת).
בברכה
דעת – אמת
יש אנשים דתיים שלא יחשבו כי מדובר בכפייה, כי תודעתית המאמין הדתי נמצא במצב שאותו כינה ג'ורג' אורוול כ"סוליפסיזם קיבוצי".
הרי אם תשאל כל אדם דתי מדוע הוא מאמין הוא יגיד לך שבוודאי, הוא מאמין כי הוא יהודי. זה בגלל שההבנה שלו את המושגים תחומה לקבוצה שלו, ולכן גם אם ילמד את התלמוד עשרות שנים הוא לעולם לא יצליח לראות מעבר לאמונתו.
מבחינתו של המאמין הדתי זה הולך על פי "אני מאמין משמע אני יהודי" ולא על פי "אני יהודי משמע אני שייך לעם היהודי".
והרבנים, כמובן שהם מנצלים את התרבות היהודית לצרכיהם הדתיים והאישים, בדיוק כפי שליהודי הפשוט שהולך לרבנים ומקובלים יש אינטרס אישי לנחם את מצפונו אף במחיר עיוורון.
זאת אומרת, גם אם הרבנים לא היו כופים דברים, הם עדיין מחזיקים בקלף חזק מאוד במאבקם כנגד האנושות – המצפון.
יש השלכות להפקדת מילים כמו "יהדות" אצל עריצי המחשבה האורתודוקסים שבזים לכל הזרמים האחרים של היהדות כולל אלו ההומניסטיים, ולכן מטרת "דעת אמת" היא להגדיל תבונה ולהאדיר.
מקווה שהבנת.
יום טוב
א..צריך להבין שהתורה יש מצווה ללומדה בגדר למוד וקבל שכר..כמו המאמר על בן סורר ומורה שחז"ל אמרו שלא היה ולא נברא והיה חכם אחד מהתלמידים שאמר אני ראיתי וישבתי על קברו..ותמיד מתפעל אני מיפרושו של ליבוביץ שהסביר חכם זה ואמר שהכוונה ישבתי על קברו הכוונה על קיברה של הלכה זו..ואז שואלים התלמידים אז מה העיניין ללמוד זאת..אלא דרוש וקבל שכר..
ב.נכון שיש הרבה צדק בדבריכם אבל יש עוד צד למטבע הריי אי אפשר להתעלם מזה שהתנ"ך הביא לעולם יחסית לתקופתו הרבה טיהור למשל ביעור עבודת אלילים והתיחסות לגר ולעבד..אם רוצים אפשר למצוא הרבה טוב גם בזה רק החכמים צריכים להבין שכמו שאז זה התאים לתקופתם היום שהעולם התקדם יותר ובדרך לשיויון והכרת האדם באשר הוא אדם צריך לטהר גם את התנ"ך מהבליו ומיצד שני ללמוד את הטוב שבו וכמובן להעריך את היצירה האדירה הזו עם כל בעיותיה.
בתודה יוסי.
גם אני מסכים כמוך שהיהדות גרמה לפריצת דרך רעיונית אדירה בעולם העתיק, הבעיה מתחילה שמגזימים בהתרפקות על אותה פריצת דרך (הרדיקל של היום הוא השמרן של מחר). מומחים גדולים ממני טענו שליוון המודרנית יש בעיה: היוונים כל כך לכודים בהערצת העבר המפואר שלהם (והוא אכן מפואר) שאינם יכולים להתקדם לשום מקום ויוון של היום אכן איננה חלוצה בתחומי המדע והתרבות שפעם היו תפארתה, זה גם מה שקורה לנו וכדאי שנחלץ מהמלכודת הזאת דתיים כחילונים.
עדו