שלום איתי,

איני ידוע מה כוונתך באומרך "דתי". הגדרה זו היא נזילה מאוד עד שלמעשה היא חסרת משמעות.

יש שמגדירים עצמם דתיים מבחינה חברתית בלבד ולא אמונית. כלומר, מקיימים טקסים התואמים את סביבתם התרבותית מבלי לייחס חשיבות הגותית, תוכנית וערכית.

דתי יהודי קלאסי אינו יכול להיות נאור; הוא משועבד לדעת אחרים, מחוייב לשמור על העבר על חשבון הפתיחות והקידמה, חושב שחי הוא בגשר צר וקצר למען טרקלין רחב וארוך מימלא חייו כאן חסרי משמעות לכשעצמם ללא הטרקלין. דברים אלה נוגדים לחלוטין את תנועת הנאורות.

עמנואל קאנט הגדיר נאורות כך:

"הנאורות היא עזיבתו של האדם את חוסר הבגרות שגרם לעצמו. חוסר-בגרות הוא חוסר היכולת להשתמש בהבנה ללא הדרכה של מישהו אחר. חוסר בגרות שכזה, שאנו גורמים לעצמנו אם הוא לא בגלל חוסר חוכמה, נובע בשל חוסר נחישות ואומץ להשתמש בשכל ללא הדרכה של מישהו אחר. המוטו של הנאורות הוא אם כן: התעוזה לחשוב" .

אפשר לומר שהנאורות היא מגמה של פתיחות, קידמה, ביקורת, תשוקה טבעית, עונג וכל התכונות שישנם ושיהיו כדי לקדם כמה שיותר אנשים לזמן רב ביותר לאושר.

כדעת דברי הפילוסוף אפיקורוס (270-342 לפסה"נ) שסבר שתכלית הפילוסופיה היא להביא שלווה ואושר לאדם. כל דבר שאינו מסייע להשגת מטרה זו הוא חסר ערך.

וכדברי הפילוסוף האנגלי, ג'רמי בנת'ם "המטרה המוסרית העליונה היא להביא לכך שיהיה כמה שיותר אושר לכמה שיותר אנשים". הכוונה לאושר כאן בעולם הזה בעולם הגלוי והמאיר.

בניגוד לדתות הטוענות שיש לסבול כאן כדי להיות מאושר בבא. כאילו אמרו טוב ללכת בחושך ובסבל כל ימיך כדי לזכות באור ועונג לאחר שיפסקו חייך.

חז"ל ביטאו השקפה חשוכה ומדכאת זו באומרם: לא נברא העולם אלא לרשעים גמורים ולצדיקים גמורים (ברכות סא ע"א). לדעתם, הנאות העולם הזה נבראו לרשעים כדי שיחסרו מהנאות עולם הבא. ובמהופך: סבלי העולם הזה נבראו לצדיקים גמורים כדי להגביר הנאות עולם הבא. כדוגמת חנינא בן דוסא שהסתפק בקב חרובים בלבד כדי לא ליהנות מאכילה בעולם הזה למען ייהנה בעולם הבא.

בברכה

דעת – אמת

כן, אתה בהחלט יכול להיות דתי לאומי ונאור. יש לי חבר כזה.

עדו