שלום יוסלה,

תשוקת החיים והרצון להיות הם ממשות חווייתית של כל מי שאור טבעי זורח בו.

התבונה והשכל חסרי אונים לכלכל את המציאות הזמנית ולולא הנפש המשתוקקת היינו שרויים בחידלון.

מחבר קהלת פתח את התובנה שלו מכוח השכל: " הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (פרק א).

ובפרק ט הסיק: "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ" כלומר, התשוקה הטבעית היא המניעה לאהבה ולמשמעות במשך "כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ".

המחפש משמעות שכלית יתקל בחומה בצורה המגבילה את הרוח.

חוסר אונים זה, שאין תשובה המניחה את הדעת, צריך לקבלו ולהשלים עמו כי זה כל האדם.

אני כותב לך את הדברים לאחר חוויה אישית שעברתי.

טרום חזרה בתשובה, בה הייתי תלוי בין שמיים וארץ חסר מנוח וחסר ידיעה מהי מטרת החיים ומה משמעותה. מצב נפשי זה הוביל אותי ליצור פיקציה מדומיינת כדי לחיות בגן עדן של שוטים. עד שהתברר לי שחיים אלה, של שמירת תורה ומצוות, הם חיי גיהנום של שוטים.

באומרי גיהנום כוונתי לגזענות, ולחיי לימוד התלמוד העוסק בהבלים שאין בהם ממש.

תוך ביטול התשוקה הטבעית לחיי יצירה, לחיי חרות ודרור לנפש ולתבונה.

לאחר שהשתחררתי מכבלי הדת, משמעות החיים נעשו פשוטים וטבעיים חרף התובנה שחיינו הבל המה.

הבגרות הנפשית לקבל את חיי הבלנו ולהשלים עמם גורמים לאושר שלא יסולא בפז.

יודע אני שדבריי לא יתקבלו בנפשו של אדם החווה ריקנות וחוסר משמעות, אך אני כותב את תובנותיי ללא כחל וסרק בתקווה שעם הזמן ועיצוב הזהות הדברים יתקבלו יותר.

ביום שישי האחרון (29.01.10) סיפר חנוך דאום, בידיעות אחרונות, על ביקור של תלמיד ישיבת הסדר ר' שחיפש משמעות: "אמר שאינו משוכנע שיש אלוהים. אמר שהפסיק ללמוד גמרא. הוא יושב בישיבה וקורא ספרי פילוסופיה. מחפש תשובה…".

ללמדך, שחיפוש המשמעות של צעירים אינו פוסח על שום אידיאולוגיה. תן לזמן, להתבוננות ולחיים הטבעיים את הקצב שלהם.

אני כותב דברים אלה משום הפזיזות שאתה מייחל להם באומרך "אני רוצה ת'כלס".

בדאגה כנה

דעת-אמת

א. מי אמר שיש משמעות לחיים או שצריכה להיות להם משמעות?

ב. בהנחה שיש להם משמעות , מי אמר שהמשמעות לחיים היא זו של הדת היהודית או לחילופין זו של ירון ידען? איזה חכם מזרחי (להירגע, אני לא בודהיסט או משהו , רק מצטט אותו) אמר פעם 'אין דרך סלולה אחת אל האמת' , למה אתה מניח שירון ידען מחזיק בידו את התשובה שאתה מחפש ? אולי התשובה היא שונה מאדם לאדם?

ג. עלה בדעתך שזו בעצם עצלנות ללכת בנתיב שמישהו אחר כבר סלל לפניך? שאתה עושה לך חיים קלים אם אתה מחפש את אישורו של מישהו לדרך החיים שבחרת ?

כתבת 'אני רוצה תכל'ס ' ונראה לי שבעיניך משמעות החיים היא איזה מוצר שנמצא על המדף ומישהו צריך להוריד אותו משם ולתת לך , מה שהופך את אותו 'מישהו' לאדם מאד חשוב עבורך, למה בדיוק אתה מניח שיש מישהו שיותר חשוב ממך בתחום הזה?

ד. אני מגיב כאן יותר ויותר כי זוהי מגמה מדאיגה, הקומוניזם לא היה מדכא את רוסיה במשך דורות אלמלא הנטיה הזאת של אנשים להעביר למישהו אחר את האחריות על החיים, האושר , הצדק וכן הלאה. כך זה פשוט יותר, אתה רק תהיה קומוניסט טוב/מוסלמי טוב/פשיסט טוב והשליט כבר יגיד לך בדיוק מה לעשות , זהו מקסם שווא מסוכן פי אלף מכל נהנתנות חומרנית

שאנחנו בזים לה בחברה החופשית ולדעתי גם מייצג באופן פרדוקסלי סוג של פריקת עול טוטאלית, אין לך שום זכות לפרוק מעל עצמך את עול המחשבה הביקורתית ולשים את המוסר ואת משמעות החיים בידיו של אף אחד אחר יהיה זה רב , גורו או ירון ידען.

עדו

אני אדם המונהג לפי כוונות – כוונותי שלי – אך אין לי שום "תכלית".

אני לא כאן *לצורך* כלום.

אני לא כאן *לשם* כלום.

אני לא כאן *למען* כלום.

אני פשוט כאן, ומכאן והלאה אני אפיק מזה את המיטב. אני יכול לעמוד לצורכם של אנשים אחרים, בין אם הם אנשים היקרים לי ובין אם לאו, ולפעול למענם, אך פעולות אלו ינבעו מתוך כוונותי, ולא מ"תכלית" הגזורה עלי מלמעלה.

גם ללא "תכלית" מוכתבת מגבוה, לכל אחד יש את המטרות שלו והשאיפות שלו שהוא מציב לפני עצמו. קשה להשתחרר מהרגשת התלות הזו, מהצורך להיות "מיועד" למשהו, משהו גדול וחשוב או… משהו! אחרי שמחדירים לך בחינוך הדתי שאתה מרכז העולם ושיש לך "סיבה" להיות כאן", קשה להתנתק מזה וקשה לך לחשוב על עצמך פתאום כעל חלק מהאנושות.

כשנכנסים לזה יותר מידי באמת מתחילים לראות כל דבר כלא משמעותי: "החיים הם מסדרון לפני הטרקלין" אז מה אכפת לי מהחיים? מה יש לי כבר לעשות כאן?

אבל זהו שגם עבור ההוגים בתורה יומם ולילה הכל בסוף רגעי. גם להם אין המשכיות, למרות שכך הם אומרים לעצמם. הם חיים את חייהם באמונה ובאופטימיות מסוייגת, אך בסוף הדרך הם ואנחנו גם יחד עומדים באותו המקום – ערומים, קרים ומכוסים בדם, בדיוק במקום בו התחלנו כשנולדנו. אם או בלי נחמה, החיים הללו הם החיים היחידים שיש לנו, והם רגעיים, והם יעברו, אך בדיוק זו הסיבה שבגללה עלינו לנצל אותם כמיטב יכולתנו. אתה חי רק פעם אחת. תוציא מזה משהו.

אלו שטוענים ללא הפסק כי החילונים חיים חיים נטולי משמעות, לא עוצרים לרגע לראות מה עם חייהם שלהם. מה באמת הם עושים עם החיים שלהם? הרי דבר אחד בטוח, וזה שהם לא *חיים* אותם.

אני רוצה ללמוד עוד על העולם ולהשאיר משהו אחרי לדורות הבאים. אני רוצה להקים משפחה, לבנות בית, לגדל כמה ילדים קטנים וכלב ולבנות לי עתיד עם אהבת חיי. כל החיים הם חוויה, אז למה לחיות אותם כמסדרון שלפני הטרקלין כשברור לך שהטרקלין אינו שם?

לשלוות הנפש שלי אני זוכה ברגעים של חסד, בזמן שלפחות האידיאל אומר שאני צריך למצות את חיי עד תום ולהספיק כמה שיותר – כי אלו החיים היחידים שיש לי. ברגע שאתה מוצא את הכח להודות שאין שום אלוהים שמהווה יד מכוונת, אתה מוצא גם את ההבנה שרק אתה האדון לגורלך, ונושא את כל האחריות על כך, לטוב ולרע. פתאום אתה מסיר את עטיפת הסוכריה שכיסתה לך את המציאות, ויכול לראותה כפי שהיא – וזה דבר ששווה זהב. דבר ששווה לחיות בעבורו.

נכון, קשה להשתחרר מהמחשבה שלעולם ולחיים אין תכלית מכוונת מגבוה, אבל ללא תכלית, עדיין אתה הוא זה שמציב בפני עצמך *מטרות*. בך, כמו בכל בנאדם, גלום פוטנציאל עצום שרק מחכה שיממשו אותו, וזה תופס לגבי כל תחום בחיים. אתה הוא האדון לעצמך שישאף להגשמת אותו הפוטנציאל, עצמאי וסקרן ופתוח בפני כל מה שיש לעולם להציע. זה יכול להיות כל דבר, ולא אני האיש שיגיד לך למה לשאוף. הכל פתוח והחיים הם דף חלק, ואתה מחליט מה לרשום בו.

אז אתה רוצה לחיות חיים טובים ומלאים יותר? תחייה אותם.

בבקשה, אתה בהחלט מסוגל. אתה בסופו של דבר הוא האדם שיקבע לעצמו את דרך חייו ויתן לה מטרות ומשמעויות. אתה רוצה לחיות חיים ערכיים? רוצה לתרום לזולת ולעסוק בדברים חשובים ולא רק בהנאות החיים? זה מעולה. יש לך את ברכתי, אפילו.

אבל אתה בהחלט יכול לעשות את זה בלי המתווך של הדת.

תתחיל לחיות חיים חופשיים, יציבים ומלאים בהם אתה האדון לגורלך והקובע היחידי של אורחות חייך.

ליאור הלפרין

יוסל'ה תכל'ס – אין משמעות. בכלל בכלל. היקום כולו-לא כדור הארץ כ-ל היקום הקיים הוא אדיש לחלוטין. יצורים חושבים ובעלי תודעה כמונו (ואולי אחרים בעולמות אחרים….) אינם אדישים לקיומם ולכן מחפשים "משמעות- זהו מונח ומושג אנושי לחלוטין והכוונה לא רק לבני האדם בכדה"א אלא לכל בעל תודעה ביקום הענקי.

זהו. את המשמעות מעניק האדם עצמו, בעצמו לחייו ולקיומו. למשל, ולדוגמה, האדם המאמין, הדתי- הוא המציא/ברא אלוהים ויש מלא כאלו בעולמנו הקטן כל קבוצה והאלוהים שלה. האל שהמציא נותן לו משמעות כי האל "מאמין" בברואיו יצורי האנוש "אוהב" אותם ו"דואג" להם. ככה נוח וקל להמשיך לחיות ולהתקיים במציאות הקשה והאכזרית וביקום האדיש-יש משמעות, יש סיבה….כאמור במציאות ובאמת אין שום סיבה ותכלית באופן אוביקטיבי אלא הסיבה והתכלית שנותן האדם לעצמו- דת, ערכים, אידיאולוגיה וכולי.

ממליץ לקרוא את "האדם מחפש משמעות מאת ויקטור פראנקל. ספר שנכתב על ידי יהודי ניצול שואה שמדבר על אותה משמעות שהאדם מעניק לחייו אפילו במחנה הריכוז…..

עמית הצדיק

משמעות החיים??

אין רציונאל באשר הוא ותהא אמונתו אשר תהא שלא יגיע למסקנת קוהלת.

לאלו השואלים אותי לתכלית החיים אני משיב בבדיחותא " לך החמור ושמע נעירותיו , ואלו קולעות לא פחות מכל הררי המלים של גדולי הפילוסופיה".

אני כמוך נתיסרתי קשות באשר ל"תכלית" ודבר אחד שכחנו ,תכלית החיים הם החיים עצמם.

בברכה.

ישראל