בברכה,
עמית
תהליך גיבוש ההגדה המסורתית הושלם במאה ה- 11 , היא עוצבה במהלך תקופת הגאונים על מרבית חלקיה [כך למשל הנוסח "שפוך חמתך על הגויים…" נוספה רק בתקופה מאוחרת] . סדר ליל-הפסח שהחל לאחר חורבן בית שני במאה הראשונה לספירה למעשה המיר והחליף את פולחן סדר פסח המקראי – שחיטת שה ,צלייתו ואכילתו עם מצה ומרור. לכן מאוד קשה להסביר טקסט שגובש במשך זמן רב (1000 שנים) ובמקומות שונים. פרשנות לשאלתך תהיה,אם כן, פרשנות משוערת, אך גם אם אינה משקפת את הטקסט של ההגדה היא בהחלט משקפת את רוח התקופה.
לאחר חורבן בית שני (70 לספירה) ולאחר מרד בר-כוכבא (135 לספירה) היהדות הרבנית התמודדה עם שיקומה ועיצובה של חיי הדת והחל תהליך מודע לגיבוש זהותה של יהדות אחידה. כחלק מגיבושה ואחידותה נאלצו המנהיגים היהודים שלאחר החורבן להתמודד גם עם הדת החדשה שהחלה לתפוס תאוצה – הנצרות! כך למשל הוספה ברכת "המינים" לתפילה. שכוונתה לקלל את הנוצרים: " ברכת המינים ביבנה תקנוה… אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותקנה"(ברכות כח ע"ב ). לדעת כמה חוקרים הנוסח המקורי לברכת המינים כלל גם את הנוצרים במפורש: " למשומדים אל תהי תקווה אם לא ישובו לתורתך, הנוצרים והמינים כרגע יאבדו" (נוסח הנמצא מתוך הגניזה הקהירית).
כלומר, היהדות התגבשה ועוצבה גם כתגובה למאיימים על אחדותה והישרדותה. הנצרות הייתה אחת מהם, שהפילה חללים רבים מקרב היהודים שהמירו דתם לנצרות. על פי הנחה זו יש לבדוק את התיאולוגיה של הנצרות והשקפת עולמה הדתית באותה תקופה, ומתוכה נלמד על התגובה היהודית. הנצרות, מתייחסת למשה רבינו כאב-טיפוס לישו; משה מבקש להציל את עם ישראל ולגאול אותו אף ישו כוונתו להציל את עם ישראל ולגאול אותו. חלק מעם ישראל לא קיבל בתחילה את שליחות משה: "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ" (שמות , ב ; 14) כך גם ישו חלק מהיהודים לא קיבלו אותו כמשיח. שים לב שהנצרות הפכה דמות בשר ודם (ישו) לאלוהים.
אם כך מתקבל על הדעת, כחלק מהתנגדות לתפיסות נוצריות, שההנהגה היהודית בתחילת גיבושה תרצה להמעיט מגדולת משה ולהגדיל את כוחו הבלעדי והיחיד של אלוהים.
ויתכן שזו הסיבה שמשה לא מוזכר בהגדה ורק אלוהים הוא הגואל כפי שדרשו בתלמוד ירושלמי: כשבא אלוהים להוציא את ישראל ממצרים לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הקב"ה בעצמו דכתיב: 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה' (הוריות פרק ג דף מז טור א /ה"א ) וכך גם בהגדה של פסח עצמה: "ויוציאנו ה' ממצרים" – לא על-ידי מלאך, ולא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח (כלומר לא משה ולא ישו אלא אלוהים בכבודו ובעצמו).
חיזוק להשערה זו, הוא ביטול קריאת עשרת הדיברות בבית הכנסת בציבור כתגובה לטענת הנצרות. חז"ל ביטלו קריאת עשרת הדיברות בציבור שמא יבואו הנוצרים ויביאו ראייה מקריאתה בציבור ויטענו, במיוחד לפשוטי היהודים, שעשרת הדיברות היא התורה האמיתית והעיקר ואת היתר אפשר לבטל (ברכות יב ע"א).
בברכת אביב שמח
דעת – אמת
נכון שמשה מוזכר בהגדה רק כבדרך אגב, אבל אי אפשר לטעון שהוא לא מוזכר בהגדה בכלל!
דב רמון
רבים טוענים שהסיבה לכך שמשה לא זכה להיכנס לארץ היא זאת בדיוק.
אין כאן המקום להאריך בנושא , אביא דוגמה מעולמה של חסידות ברסלב (מתוך דברי החוקר, אברהם יצחק גרין, "בעל היסורים", פרשת חייו של ר' נחמן מברסלב ):
"ר' נחמן מתואר כאחרון בשורה של חמשת גדולי צדיקים בתולדות ישראל; קודמיו אינם אלא משה רבנו, ר' שמעון בר יוחאי, רבי יצחק לוריא, ואבי סבו של רבי נחמן עצמו הבעש"ט. רק דמויות אלו הוכרו בברסלב כ"צדיקי הדור", המנהיגים הרוחניים של דורותיהם. ואולם כהונתו של ר' נחמן גדולה משל קודמיו, לפי שהיא עתידה להימשך עד קץ הימים. (עמ' 21)…
כתיבת קורות חייו של ר' נחמן, שאינה שונה לגמרי מכתיבת ספרי הבשורה הנוצרים" (עמ' 22)…
מי שמחפש תקבולות למצבה של חסידות ברסלב מעלה מיד את הנצרות ואת השבתאות, שתיהן היו תנועות כיתתיות שקמו סביב קסמו הכריזמטי של מנהיג רוחני, משיחי, ונרדפו בידי הקהילה היהודית הרחבה. (עמ' 23)".
בברכה
דעת – אמת