שלום עודד,

המציאות של ימינו היא אבסורדית, מגוחכת ומקוממת ואינה קשורה להלכה כלל ועיקר.

ההלכה לא עסקה במציאות שיש מדינה ריבונית ליהודים אלא במצב שהיהודים היו מיעוט אוטונומי תחת שלטון רוב (רומי, פרסי, נוצרי ומוסלמי).

כאזרח ישראלי שאלתך צריכה להיות מופנית לכנסת ישראל שהיא הקובעת את חלוקת התקציבים ולא להלכה. ההלכה אינה חשובה ואינה מעלה ומורידה לקביעת נורמות אזרחיות שוויוניות. אפילו לדידם של הדתיים אין חלוקת תקציבים שאלה הלכתית אלא שאלה פוליטית גרידא. כלומר, כיצד על הקהילה החרדית להגיב למציאות משתנה.

אתה כותב: " החרדים בארץ מסתמכים לפרנסתם על קצבאות, כאילו זו הדרך של הדת".

הם לא טענו שזו דרך הדת אלא טענתם שמציאות מדינת היהודים כפוייה עליהם ואנסו אותם לחיות במציאות שלא רצו בה כלל. ומתוך אונס שאנסו את החרדים להיות תחת שלטון יהודים ציוניים הם נאלצו להגיב למציאות ולשמר את קהילתם. הם לא פועלים מתוך ההלכה – כי אין הלכה המתייחסת למציאות הריאלית – אלא מתוך כורח. כפי שכבר אמר החזון אי"ש: "אין מדינה". כשנשאל החזון אי"ש הרי מדינת היהודים קמה, בניגוד לתחזית שלו לפני הקמתה, בה טען: "מדינה לא תהיה", השיב: "ס'איז נישטא" אין!. השקפתו הייתה, כי אין מציאות של "דו קיום" בין נאמני התורה הקדושה לבין מדינה חילונית. הציונות והיהדות הדתית צרות זו לזו.

את מציאות היחסים בין הקהילה החרדית למדינת היהודים הם ממשילים במשל, כדרכם של אנשי האמונה, "משל הקוזאק והזקנה". מעשה בזקנה שהלכה בשוק עם סל תפוזים. בא הקוזאק והפך את הסל עם התפוזים. עמדה הזקנה וצעקה "הצילו"!! אמרו לה במקום לצעוק אספי ותצילי מה שאת יכולה. הנמשל: הזקנה- הדת היהודית, סל התפוזים – עולם הישיבות, הקוזאק – מדינת היהודים. כלומר מדינת ישראל הרסה את עולם הישיבות ועכשיו צריך להצילם מציפורניה.

מתוך תפיסת עולם זו הקהילה החרדית פועלת ויוזמת. הם אינם מסיקים את התנהגותם מההלכה, אלא כמציאות כפויה עליהם הם מתגוננים.

כלומר, לדידם הם צריכים להציל מה שאפשר להציל מקופת המדינה. וכך הם מסבירים כיצד מתיישבת סתירה חמורה בהתנהגותם כלומר, מחד הם שותפים במשחק הדמוקרטי ושולחים נציגים לכנסת הציונית, ומאידך קוראים למלחמת חורמה נגד הציונות ונגד הדמוקרטיה, ומכנים את החילונים תומכי הדמוקרטיה "רשעים" ומקווים שיאבדו מן העולם. תשובה לשאלה זו נתן חבר מועצת חכמי התורה של דגל התורה הרב חיים שאול קרליץ וכך כתב ב'יתד נאמן': "עלינו לזכור דבר אחד יסודי – כל כולה של הכנסת, היא נגד התורה, עצם הדבר שקמים להם בני אדם ומכריזים כי הם "המחוקקים", זהו נגד התורה מן השמיים… גם אם יצביעו בכנסת בעד קיום מצוות, זהו נגד התורה… הנציגים בכנסת הם "שתדלנים" שלנו. אין בכך כל הכרה בקיומו של מוסד זה ששמו "בית המחוקקים" (יתד נאמן,31/5/2000).

כלומר ברור הלכתי: מתי מותר להתפרנס מהצדקה ומתי אסור, זו שאלה פנים קהילתית דתית (ומסיבה זו איני מעוניין להתעסק איתה, שהיא מעניינם של פוסקי ההלכה) ואינה נוגעת ליחסי מדינת ישראל וקהילת החרדים.

מתוך תשובה זו תבין גם מדוע האברכים אינם מתגייסים לצה"ל למרות המצווה הגדולה ופסיקת ההלכה של חובת הגנת היהודים: "מלחמת מצווה – מלחמה להגן על היהודים מפני האויב הצר עליהם – אינו צריך [המלך] ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת [למלחמה]" (רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ה, הלכה ב).

על-פי תפיסת החרדים מדינת היהודים כמוה כשלטון זר, כשם שאחריות פיתוח המדינה; שגשוגה וביטחונה לא היה מעולם מוטל על היהודים תחת שלטון הנוצרים והמוסלמים. כך בימינו אלה, תחת שלטון יהודים, אין אחריות שגשוגה וביטחונה של מדינת היהודים מוטלת על החרדים.

לאחר שביארתי את המקום בו נמצאים החרדים ביחס למדינה – לביטחונה ולתקציביה – שאינו נובע מתוך מסקנות הלכתיות אלא כמציאות שנכפתה עליהם, עליי לבאר את המקום של מדינת ישראל.

היהודים, שהקימו בפועל מדינה והכריזו על עצמאותה, התכוונו במפורש להקים מדינה המבוססת על חוקים ונורמות של האומות המאוחדות. וכך נכתב במגילת העצמאות: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות." משמע, כל האזרחים שווים בזכויות ואין צריך לומר בחובות. ומה עושים בפועל מנהיגי המדינה, מאז שהוקמה, מנהיגים את המדינה על בסיס של "איפה ואיפה". אין חלוקה שוויונית של התקציבים, אין חלוקה שווה של נטל ההגנה מפני אוייבים. מצב אנומלי זה יכול להיפסק מרצון בטרם קריסתה של המדינה ויכול להיפסק על כורחם של אזרחי המדינה – תוך קריסתה של המדינה. הכל בידי אדם!

לשון אחר: טענתך צריכה להיות מופנית לציבור הישראלי הבוחר בנציגיו "כנסת ישראל" שהוא אחראי לשוויון האזרחי בחובותיו וזכויותיו בכל הנושאים.

בברכה

דעת – אמת

לא כל האברכים מתפרנסים מהצדקה זו הכללה לא נכונה.

אסור להתפרנס מהצדקה ולחשוב אני רק אלמד תורה ולחשוב שזה תקין זה מנוגד להשקפה של התורה אין לעשות מהתורה קרדום לחפור בה. אלו שלא עובדים או מתגייסים או לא מכירים במדינה זה ביגלל השקפת עולם שלא קשורה לתורה וליהדות.

כמו אותם החילוניים שלא עובדים או מיתגייסים ביגלל סיבות שונות כמו פציפיסטים או שמיתנגדים ל"כיבוש" או אנרכסטים.

שלום בנימין,

מהערתך ניכר שלא עיינת בתשובה – נסה לקרוא בעיון שוב.

תן דעתך שדבריך תואמים להפליא את תשובתנו.

בברכה

דעת-אמת