שלום ליאור,

התורה שבכתב, בעיני חכמי התלמוד ,אינה אלא פלטפורמה להעלות את גחמותיהם שלהם כפי שהבינו את המציאות והמקום שחיו – עם שאיבד את מדינתנו, עצמאותו וביתו של אלוהיהם.

לכן אל תתפלא כשתמצא משהו בחז"ל הסותר דברי תורה מפורשים כי להם מותר "לדרוש" את התורה ולא רק לפרשה. עיין מה שכתבתי "בפרשת שופטים".

וכיצד חז"ל "עקפו" את הוראת "פרו ורבו" שנאמרה לכל בני נח?

"והרי פריה ורביה, שנאמרה לבני נח, דכתיב: 'ואתם פרו ורבו', ונשנית בסיני: 'לך אמר להם שובו לכם לאהליכם', לישראל נאמרה, ולא לבני נח! (סנהדרין נט ע"ב).

כאילו אין אלוהיהם של היהודים חפץ בישוב העולם על-ידי מי שאינו יהודי וזה מה שצריך לקומם אותך.

כיוצא בו לעניין נכרי שאסור לו ללמוד תורה: "ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר: 'תורה צוה לנו משה מורשה' – לנו מורשה ולא להם" (סנהדרין נט ע"א). חשוב לרגע איזו רשעות יש בהוראה זו וכי יעלה על הדעת שפילוסוף גדול יכתוב ספר לקדם אושרו של אדם ויאסור לרוב העולם לקרוא אותו. כיצד היית מתייחס לפילוסוף זה שכותב בהקדמת ספרו שמטרת הספר להטיב לבריות.

אני מצטט עבורך מה שכתבתי במאמר "העם היהודי הוא העם הנבחר":

"הדבר המשונה והמוזר ביותר שהתורה הנחשבת לספר החוקים והמצוות של אלוהים, ניתנה לקומץ אנשים קטן מכלל האוכלוסייה העולמית. כלומר ספר האמור להראות את הדרך הישרה שאדם צריך לבחור בה, מן הראוי היה שיימסר וייודע לכל בני האדם ללא צורך של גיור והצטרפות לעם היהודי וכן ללא הבחנה בין לאום ללאום ובין גזע לגזע וכל אשר נברא בצלם היה צריך להכיר ולדעת את ספר חוקי האלוהים, בין שהוא יהודי בין שהוא סיני או יפני או אירופאי, האינדיאנים שבאמריקה, ילידי אוסטרליה, (אבוריג'ינים) האוכלוסייה השבטית באפריקה וכיו"ב. משום מה מסרה אלוהים לקומץ קטן מכלל יצורי אנוש עלי אדמות. ולא מסרה לכל באי עולם".

בברכה

דעת – אמת

שלום ירון..אך אל תשכח שתורה מונחת בקרן זוית הרוצה ליטול יבוא ויטול..מישהוא אסר על גוי להתגייר וללמוד את התורה??זה קרטריון פשוט לקבלה לחברה שרוצה ללמוד יחד כמו הצטרפות לכל מוסד עם תנאי קבלה …מה ההבדל מבחינתך??בברכה יוסי.

יוסי,

מעינות המוסר נסתתמו בפניך.

וכי נראה לך הגון לעשות סינון לרכישת דעת וחכמה?

הרי לשיטת היהודים המאמינים שספר התורה הוא ספר אלוהי – זה שחותם אמת בפיו ובלבו.

וכי למה יגרע מי שנולד לאם שאינה עבריה?

דעת – אמת

מצוות פרו ורבו היא דוגמה למצווה שהייתה נכונה לזמנה ואינה נכונה לתנאים שבהם אנו חיים כיום. זוהי דוגמה נהדרת לכך שתורת חיים אמיתית חייבת להתעדכן ולהתאים עצמה לתקופה.

מצוות פרו ורבו ניתנה פעמיים – פעם לאדם וחווה ופעם לנוח ובניו.

בשתי הפעמים מוצמד לה ציווי למשול בבעלי חיים שממנו כנראה לקחו בני האדם (או היהודים לפחות) את ההיתר לעשות בבעלי החיים כרצונם. מסתבר שאפילו התורה הייתה מאד מדוייקת ביחס שלה ליונקים גדולים. הפסוק המדוייק אצל אדם וחווה אמור:

"ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל הרמש הרומש על הארץ"

מכאן על פי תורת ההיסק התלמודית אסור לנו לרדות ביונקים – חד וחלק. בשלב מאוחר הרבה יותר התורה סותרת את עצמה ומתירה אכילה של יונקים "כשרים" – טקסט שנכתב כנראה מאוחר יותר. גם במקרה השני מוצמד לפרו ורבו היתר לרדות בבעלי חיים ושוב נראה לכאורה כי יש סייגים לכך:

"כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה; כירק עשב נתתי לכם את כל. אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מיד כל חיה אדרשנו; ומיד האדם, מיד איש אחיו–אדרוש, את נפש האדם". שוב ישנה הדגשה על רמש ואיסור על אכילת בשר. המושג בנפשו דמו אמנם לא ברור כל כך אך מכיוון שהוא מוצמד לאיסור על רצח אדם נראה שיש כאן איסור על רצח חיה באופן כללי.

לדעתי האישית "פרו ורבו"הוא אסון אקולוגי והמצווה למשול בכל החי על הארץ הוא "אסון מוסרי". בכל מקרה שניהם הם יצירי כפו של האדם מנקודת מבטו הארוגנטית.

יוסי ש