תוכן:   שלום נעמי

מערכת החינוך הכללית מלמדת את התנ"ך בבתי הספר מתוך מגמה לחזק את הלאום היהודי.

לכן הדגש המושם בלימודי התנ"ך, הוא יותר לראות את החיובי והטוב שבתנ"ך, תוך התעלמות כמעט מוחלטת בדת היהודית כפי שהיא ללא כחל וסרק וללא משוא פנים. זאת אחת הסיבות שקמה תנועת דעת – אמת, להביא בפני הציבור הרחב את ערכיה של הדת היהודית כפי שמשתקפת בהלכות הפסוקות בשולחן ערוך.

לגבי שאלתך האם אנחנו מאמינים באלהים, כבר כתבנו פעמים רבות שאין הבדל בין המאמין באלהים לכופר בו. שניהם כאחד מודים בפה מלא, שהעולם הוא חידה בלתי ניתנת לפתרון. המאמין באלהים – אלהים שאין לו תחילה ואין לו סוף, אינו גוף ולא דמות הגוף… – אומר במילים אחרות אני מאמין במשהו שאיני יודע מהו ולכן איני יכול להתיחס אליו, בדיוק כפי מסקנתו של האתאיסט.

כלומר אין הבדל בין האומר אני מאמין בקיומו של אלהים שאיני יודע ומכיר אותו לבין האומר אינני מאמין בקיומו של אלהים שאיני יודע אותו.

בברכה

דעת – אמת

תוכן:   שלום לך נעמי.

כשלמדתי בתיכון בחרתי ללמוד תנ"ך כמיקצוע מוגבר ובאותה המגמה דווקא כן לימדו גישות כגון ביקורת המיקרא לצד פרשנים מסורתיים. אבל מכיוון שזה היה בית ספר חילוני בצפון תל אביב היו בכיתה מסקנות ברורות בנושאים מסויימים, הן מצד המורה והן מצד התלמידים. חלק מהדברים שמופיעים באתר הזה אני זוכר שלמדנו גם בכיתה. אבל את הרוב לא למדנו כי אם רק טעימה, כי זה מה שלומדים בתיכון.

עומר