התלמוד עושה הבחנה בין זאב לכלב בנושא הארס, לזאב יש ארס ולכלב אין ארס. והערתך שהכלב והזאב ממויינים במשפחת "הכלביים" במקומה.

מה שחשוב להבין, שדרכם של חכמים בידיעת המציאות היא שרירותית ומתמיה ואינה מתקרבת כלל ועיקר לשיטת מחקר סבירה.

נביא לפניך דוגמה לבירור מציאות על ידי חז"ל בשאלת קיום ארס לשועל:

אמר רב כהנא: אין ארס לשועל. שאלו, והלא כשבא רב דימי מארץ ישראל, הוא סיפר שהיה מעשה בשועל שדרס כבשה בבית המרחץ ובא המעשה לפני חכמים ואמרו שיש ארס לשועל ואסרו את הכבשה באכילה. רב ספרא דחה ראייה זו בטענה שלא שועל הוא שדרס את הכבשה אלא חתול.

גירסא אחרת הובאה בתלמוד: אמר רב כהנא יש ארס לשועל, שאלו, והלא כשבא רב דימי מארץ ישראל הוא סיפר שהיה מעשה בשועל שדרס כבשה בבית המרחץ ובא המעשה לפני חכמים ואמרו שאין ארס לשועל והתירו. רב ספרא דחה ראייה זו בטענה שלא שועל הוא שדרס את הכבשה אלא כלב, וכלב אין לו ארס.( חולין נג ע"א )

ככה סתם על ידי סיפורי מעשיות ודחיות שרירותיות חכמים רוקמים ופורמים הלכות. ובסוגיות הבל אלה עוסקים בחורי הישיבות בהתמדה מרובה במימון כספי ציבור.

בברכה

דעת אמת