ההלכה מתירה לגוי לחסום שור של יהודי ואוסרת על יהודי לחסום שור של גוי (בבא מציעא צ ע"א).

לדעתם איסור "לא תחסום שור בדישו" חל רק על יהודים ולכן עקרונית מותר לומר לגוי שידוש את תבואתו אלא שמתקנת חכמים אסור לומר לגוי לעשות מעשה איסור שמא יבוא היהודי לעבור על האיסור.

כשהדת תשלוט ותשליט את חוקי ההלכה במדינה הם יתירו לאינם יהודים לצער בעלי חיים כי לגוי מותר לחסום שור בדישו – כאילו אכפת לו לשור מי המצער.

והיות ובדיני חסימת שור עסקינן אוסיף כמה דיונים הממחישים את אטימות לבם של חז"ל לבעלי חיים.

התלמוד (כוונתי למשאם ומתנם של חכמי בבל) הוא מהיצירות השפלות, הנבובות, ההזויות והגזעניות שקמו בעם היהודי לדורותיו. כדי שלא אצהיר הצהרות ללא דוגמה (אף שבאתרנו כבר נמצאים דוגמאות רבות לכך) אביא "פלפול" שגרתי בין חכמי בבל. חכמי בבל הורידו את הטקסט המקראי לשפל המדרגה. הצליחו לדרדר חוק ומשפט מאיגרא רמא לבירא עמיקתא והפכו רעיון נאצל לחוכא ואטלולא. התורה קבעה, משום צער בעלי-חיים , שאין לאדם לחסום פיו של שור בשעה שהוא דש – מפריד את הקליפה מגרגיר החיטה על –ידי דריכת רגלי השור על השיבולים – כי כך כתוב בתורה: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ " (דברים פרק כה; 4).

באו חכמי התלמוד והחלו מתפלפלים בהגדרת האיסור: מה הדין אם הניח, בעל השור, שמיכה על החיטים והשור דורך על השמיכה. הרי במצב זה השור לא רואה את החיטים, ואולי באופן זה "התורה" לא אסרה לחסום פיו? או שמא גם באופן זה אסור. עוד מתדיינים: מה הדין אם היה לשור קוץ בפיו האם צריך להסירו מפיו? כי במציאות זו , שיש לו קוץ, השור לא יכול לאכול ונחשב שהוא דש עם שור "שפיו חסום" או שמא היות והקוץ נכנס לו מאליו, והבעלים לא עשו את המעשה, אין זה נחשב "חוסם שור בדישו".

עוד המשיכו להתדיין: מה הדין אם יש אריה ליד הדיש, שמרוב הפחד השור לא מצליח לאכול, האם צריך לסלק את הארי או לא? ( בבא מציעא צ ע"ב ). הרי לך כיצד בהבל פיהם (של חכמי התלמוד) רמסו את הקוד האתי המקראי.

צא ולמד עד היכן דקדוקי עניותם של חכמים אלו מגיעה: לדעת אחד מהחכמים איסור חסימת פי השור בשעת הדישה הוא רק אם השור דש עם ארבעת רגליו, אך אם הוא דש בשני רגליו בלבד אין איסור לחסום את פיו (כאילו כבר אין לו צער?).

שואל חכם אחד את חבירו: מה הדין באדם הדש עם אווזים, שלהם יש רק שני רגליים בלבד (כאילו שאפשר לדוש חיטים עם אווזים), האם היות ולא דשים בארבעה רגליים כשור לכן אין איסור לחסום פיהם בשעת הדישה או שמא היות ויש להם אך ורק שני רגליים, והוא למעשה דש בכל רגליו אז יחשב כשור ויהיה אסור לחסום פיו (בבא מציעא צא ע"ב ).

התורה רגישה לצער בעלי חיים ולכן אוסרת לחסום את פי השור בעת דישתו: "לא תחסם שור בדישו" (דברים,כה;4). ומאידך חכמי התלמוד (בבא מציעא צ ע"א) מתירים לגוי לחסום את פרתו של היהודי. כלומר, דרישת הרחמים, לצער בעלי חיים, היא רק מהיהודים ואילו הגויים מותרים לנהוג באכזריות.

בברכה

דעת – אמת