שלום,

כושר ארגון פנים קהילתי היה ליהודים במשך אלפיים שנה בגלות, ומציאות זו הם ממשיכים במדינת ישראל. כשם שלא רבצה עליהם, בזמן הגלות, אחריות אזרחית; בטחון המדינה, מצב כלכלי, יחסים בינלאומיים וכו' אלא השליכו יהבם על מלכות הגויים כך גם בזמן עצמאות מדינת ישראל. הציבור הדתי וביתר שאת הציבור החרדי אינו נושא באחריות אמיתית על מדינת ישראל. הם חווים אחריות על קהילתם הדתית אבל לא על מדינת ישראל הריאלית, את האחריות הם מטילים על חילוני הארץ. זו הסיבה שאין להם מצע רציני כיצד הם רואים את מדינת היהודים. המפלגות הדתיות והחרדיות נמצאות בכנסת כדי לשמר את אורחות החיים היהודים כפי שהיו בגלות. ועל מציאות זו אמרו חז"ל: מילתא דלא רמיא על אינש לאו אדעתיה" אדם שאינו נושא באחריות מסיר דעתו ממנה.

בין הציבור החילוני והדתי יש מעין הבנות לא כתובות שיביאו אסון טרגי על מדינת ישראל. החילונים ישלטו ויישאו באחריות מדינה עצמאית, שהגויים תמיד נשאו בזמן הגלות, והחרדים ימשיכו חייהם הקהילתיים ללא נשיאת אחריות כפי שחיו בגלות.

הדבר בא לידי ביטוי מוחשי בגושי ההתנחלויות החרדיות והדתיות שהן למעשה המשך "תחום המושב" (מובלעת ליהודים בלבד שלא יטרידו את האוכלוסייה האזרחית) שהתקיימה תחת שלטון רוסיה הצארית.

הנה כך כתב העיתונאי אלוף בן: "רוב הישראלים לא מבקרים בהתנחלויות ולא יודעים איפה הן ומה בונים שם. מי שבקי בפרטים יודע שהבנייה מרוכזת במעלה אדומים, בביתר עילית, במודיעין עילית ובגבעת זאב – כלומר ב"גושים" – ושהיא מיועדת בעיקר לחרדים, כלומר לפתרון בעיות חברתיות ופוליטיות, ולא להצבת "מכשול לשלום". לחילונים דווקא נוח שהחרדים יגורו רחוק מהעין".

במצב תודעתי כזה, שאין אחריות על עצמאות מדינית ליהודים, אני חושש מאוד להישרדותה הפיזית של מדינת ישראל כשחרדים ודתיים יהיו הרוב.

על המציאות המבישה והמטרידה הזו זעק פרופ' ליבוביץ ז"ל בספרו "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל" בפרק דת ומדינה.

עד כה כתבתי על הישרדותה הפיזית של מדינת ישראל כשחרדים ודתיים יהיו רוב.

אך גם אם יקרה "נס" (ואין סומכים על הנס) והמדינה תשרוד, על אלו נורמות ערכיות היא תהיה מבוססת. האם ציבור מאמיני האלוהים יסכימו להניח בצד את אלוהיהם וערכיו ולקבל את הנורמות ההומניות של גויי העולם? כדי שזה יקרה צריך נס נוסף – נס בתוך נס.

הדבר היחידי שעולה על דעתי, כתקוות חוט השני, הוא היתחלנות הכת הדתית והחרדית.

כפי שכתב ברוך שפינוזה (1632 – 1677 ) בספרו "מאמר תיאולוגי מדיני" בסוף פרק ג: "אלמלא ריככו יסודות אמונתם את נפשותיהם [כלומר, לו היו היהודים מתנערים מקיום תורה ומצוות], הייתי מאמין בהחלט כי ביום מן הימים בבוא שעת הכושר, כפי שענייני בני אדם הם בני שינוי, שוב יקימו את ממלכתם ואלהים יבחר בהם מחדש".

בברכה

דעת – אמת